*, ש"ז, — פעֻלת המקנח והמנקה: אחר זמן שאמרו, אחר זמן לקינוח ולא אחר זמן לבדיקה (תוספת' נדה ג ו). העד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם, אם עגול הרי טהור מפני שהוא דם מאכולת, ואם משוך טמא מפני שהוא דם הקינוח (ר' אלעזר בר' צדוק, שם שם ז ו). כיצד בודקין אותה, מביא שפופרת ונותן לתוכה מכחול ומביא מוך ונתן בראש המכחול, נמצא על ראשו הרי זו טמא מפני שהוא דם המקור, ועל הצדדין הרי זה טהור מפני שהוא דם הקינוח (שם שם ח ב). היותיאוס1 טמיאין, היותיאוס לקינוח אמרו ואין היותיאוס לבדיקה (ירוש' שם ב ב). חמשה דברים נאמרו בקרומית של קנה, אין שוחטין בה וכו' ואין מקנחין בה וכו' אמר רב פפא קינוח פי מכה קאמרי' (חול' עז:). וסת שאמרו לקינוח אבל לא לבדיקה (נדה יד:). — וקנוח פה, במשמ' האכל המשמש לנקוי הפה בין שני מאכלים שאינם נאכלים ביחד, או בסוף הסעודה: עוף וגבינה נאכלים באפיקורן וכו' בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה (אגרא חמוה דרבי אבא, חול' קד:). אין קינוח הפה אלא בפת (ר' זירא, שם קה.). — וקנוח סעודה, באותה משמ': דההוא תורמוסא דשלקי ליה שבעה זמנין בקדירה ואכלי ליה בקנוח סעודה (ברכ' לח:). אמרו עליו על יוחנן בן גרבאי שהיה אוכל ג' מאות עגלים ושותה ג' מאות גרבי יין ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה (פסח' נז.). אמר הקב"ה, אפילו כתירמוס הזה ששולקין אותו שבעה פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני (רבי אלעזר, ביצה כה:). מארת ה' בבית רשע, זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקנוח סעודה (ר' יוחנן, סנה' צד:). — ובסהמ"א: כמו מיני מגדים שאינן מעיקר הסעודה אלא לקינוח סעודה כך ענין קייץ המזבח (ר' חננאל, שבועות יב.). לפי שהחנוני אינו חייב להטיל ללוקח שלש טיפין כדאמרי' לעיל הלכך מה שמשתייר בכלי נדבק בכלי ומשתייר הרבה והלכך צריך קינוח תדיר וכו' (פירוש  רשב"ם העקרי, ב"ב פח:). הניחה העד תחת הכר או תחת הכסת ונמצא עליו דם, אם משוך טמאה שחזקתו מן הקנוח (רמב"ם, אסורי ביאה ד יח). — מ"ר °קִנּוּחִים: במה דברים אמורים קינוחין הללו, בדבר לח, כגון בשר ויין ושמן, אבל בדבר יבש, כגון פירות כמון ופלפלין אינו צריך לקנח שלא נדבק בהן מאומה (פרוש המיחס לרשב"ם, ב"ב פח.2). — °ובמשמ' מטלית או ניר לקנוח: כשלוקח אדם קנוח בידו לקנח עצמו למטה מן הטנופת והנה ראה בעצמו שלא הוצרך לבית הכסא והסיר מידו הקינוח לא יגע בספרים ולא ילך לבית הכנסת עד שירחץ ידיו (ספר חסידים תתרסו).