*, ש"ז, — מעשה המקנא את אשתו, הבעת הקנאה, התראת קנאה: אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עיסקי קינוי וסתירה (רבי אלעזר, כתוב' ט.). רבי יהושע אומר מקנא לה ע"פ שנים וכו' מ"ט דר' יהושע, אמר קרא בה, בה ולא בקינוי, בה ולא בסתירה.  ור' אלעזר אומר בה ולא בקינוי, ואימא בה ולא בסתירה, סתירה איתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה, קינוי נמי איתקש לטומאה דכתיב וקנא את אשתו והיא נטמאה וכו' (סוטה ב:). קינוי ע"פ עצמו (ר' יוסי בר' יהודה, שם שם). מה לשון קינוי, דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים (ריש לקיש, שם שם). מהו לשון קינוי, א"ר נחמן בר יצחק, אין קינוי אלא לשון התראה וכן הוא אומר ויקנא ה' לארצו (שם ג.). בעל שמחל על קינויו קינויו מחול (ר' יאשיה בשם זעירא מאנשי ירושלים, שם כה.). כי מצא בה ערות דבר, ערות, זו הסתירה, דבר זה הקינוי (מד"ר במד' ט). — מ"ר קִנּוּיִין: זאת תורת הקנאות, תורה אחת לקנויין הרבה (כרית' ט:). —  ובסהמ"א: קינוי האמור בתורה וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם איש פלוני (רמב"ם, סוטה א א).