1 , [כשרש אחד, שאין עוד להפרידו, הֻרגש בלשון חז"ל ובסהמ"א מה שלמעשה נולד ממקורות שונים. ההִפע' הִקְנִיט המצוי בתו"מ במשמ' עקץ הוא צורה עברית שנוצרה מן היונ' במשמ' זו, אך לא (כדעת קרויס ואחרים) מן הפעל הפשוט ϰεντέω, ϰεντϱόω, שאינו מבאר את צורת ההִפע' בעבר', אלא מן ἐγϰεντϱίξω, ἐγϰεντϱόω, באותה משמ', ומפני אֹרך המלה קצרו בסופה, בעוד שהעבירו את הפעל הפשוט לעבר' ולארמ' בצורה קִנְטֵר, קִנְתֵּר, עי' שם. ואשר למקומות שבא קנט במשמ' קוט, קץ וסלד מדבר. אפשר שהעקר נקוט או קָוַּט, כעדות הנסחאות, ועי' קוט, נקט, הערות.]