קוֹסֵם, ש"ז, מ"ר קֹסְמִים, קוֹסְמִים, קֹסְמֵיכֶם, — כהן או איש אחר העוסק בקסמים, Orakelpriester, Wahrsager; devin; fortune-teller: כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קֹסְמִים ישמעו (דבר' יח יד). ואת בלעם בן בעור הַקּוֹסֵם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם (יהוש' יג כב). ויקראו פלשתים לכהנים וְלַקֹּסְמִים לאמר מה נעשה לארון יי' (ש"א ו ב). גבור ואיש מלחמה שופט ונביא וְקֹסֵם וזקן (ישע' ג ב). מפר אתות בדים וְקֹסְמִים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל (שם מד כה). אל תשמעו אל נביאכם ואל קֹסְמֵיכֶם ואל חלמתיכם ואל ענניכם ואל כשפיכם (ירמ' כז ט). ואל ישיאו לכם נביאכם אשר בקרבכם וְקֹסְמֵיכֶם ואל תשמעו אל חלמתיכם אשר אתם מחלמים (שם כט ח). ובשו החזים וחפרו הַקֹּסְמִים ועטו על שפם כלם כי אין מענה אלהים (מיכ' ג ז). כי התרפים דברו און וְהַקּוֹסְמִים חזו שקר וחלמות השוא ידברו הבל ינחמון (זכר' י ב). — ובתו"מ: איזהו קוסם, זה האוחז במקלו ואומר אם אלך, אם לא אלך (ספרי דבר' קעא). (בלעם) בתחילה נביא ולבסוף קוסם (ר' יוחנן, סנה' קו.). אמרו לו קוסמיו וחרטומיו (לנמרד) נולד היום נער אחד שהוא עתיד לירש את העולם (ספר המעשיות, גסטר, 2). — ואמר המשורר: ותנחמו בדברי קוסמים כי אסיפתי בחשבונם קרבה (ר"ש הנגיד, לבבי תוך קרבי, בן תהלים כד, ששון, יט).