ש"נ, — כלי מְקֹעָר שאכלו ממנו, Schüssel, Teller;plat, assiette; pan, plate: ועשית קְעָרֹתָיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אותם (שמות כה כט). ויעש את הכלים אשר על השלחן את קְעָרֹתָיו ואת כפתיו ואת מנקיתיו ואת הקשות אשר יסך בהן זהב טהור (שם לז יו). ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את הַקְּעָרֹת ואת הכפת ואת המנקית ואת קשות הנסך (במד' ד ז). וקרבנו קַעֲרַת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה (שם ז יג). זאת חנוכת המזבח ביום המשח אתו מאת נשיאי ישראל קַעֲרֹת כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה שלשים ומאה הַקְּעָרָה האחת כסף (שם שם פד-פה). — ובתו"מ: לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת (שבת ב ד). האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי (שם ג ה). כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תשוך (שם טז ז). הטמאין שבכלי חרס, טבלא שיש לה לזבז ומחתה שלמה וטבלא שהיא מלאה קערות, נטמאה אחת מהם בשרץ לא נטמאו כלם (כלים ב ז). קערה שקבעה בשדה תבה ומגדל, כדרך קבלתה טמאה (שם כ ה). שולי קערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינן לתשמיש טהורין (שם ל א). הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יונתן (מכשיר' ד ג). המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כלם וכו' א"ר יהודה, אימתי, בזמן שהן גוש בקערה, אבל אם היה מפוזר במדוכה טהור (טבו"י ב ג). הקור והקערה, האונפיל והתמחוי שנחלקו אף על פי מקבלין על דופנותיהן כאלפסין טהורין (תוספת' כלים ב"מ ה י). הטמא והטהור יאכלנו, מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת (ספרי דבר' עה). המודר הניית מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה ריחים ותנור, תני אבל משאיל לו כוסות וקערו' ותמחויין (ירוש' מגי' א ט). לשנים שהיו יושבין וקערה של גירוסין ביניהון וכו' (ר"ש בן לעזר, שם סנה' ז י). אין מניחין בשר חי על הפת וכו' ואין סומכין את הקערה בפת (ברכ' נ:). פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב וכו' וקערות וכוסות וכו' קבועות בו וכו' (ר' חייא בר אבא, שבת קיט.). סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה (שמואל, שם קמד:). הני קערות וכוסות וצלוחיות אסירי (פסח' כז.). אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה (ערוב' נג:). קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה כותח (רב יהודה בשם שמואל, חול' קיא:). דגים שעלו בקערה, רב אמר אסור לאכול בכותח (שם שם). שנים אוכלין בקערה אחת זה טועם לפי מעשיו וזה טועם לפי מעשיו (אדר"נ לז). לקערה שהיא מלאה חלב, עד שלא נתן מסו בתוכו החלב רופף (מד"ר בראש' יד). כיון שהזכיר (יצחק לעשו) בשר מיד בכה אמר אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי, אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה (ר' ברכיה שם שם סז). למלך וכו' הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו, התחיל ממחה בקערה וכו' (שם ויקר' ז). ומה הפרש בין קערה למזרק קערה גילדה עבה, מזרק גילדו דק (שם במד' יג). מלאך ירד בדמות שלמה וישב לו על כסאו והיה מחזר שלמה על פתחי ישראל ואומר אני קהלת בן דוד וכו' מה היתה אחת מהן עושה, היתה נותנת לפניו קערה של גרישין ומכה אותו בקנה על ראשו וכו' (ר' יוחאי בר חנינא, שם רות ה). מהו כלי גולה וכו' חמת ושטיח וקערה וכל אחד ואחד יש לו לשמש שני דברים, חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו, וקערה אוכל בה ושותה בה וכו' (ר' חייא בר אבא, שם איכה, בכה תבכה). — *ובית קערות, בית קבול לקערות: בית קערות שאינו מקבל קערות אף על פי שמקבל את התמחויים טמא (כלים יז ב). — *ובהשאלה, הפך את הקערה על פיה, כפר בעקר1: בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, אמר רבא, בשפתיו לא חטא בלבו חטא, מאי קאמר, ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפו מי הוא, אמר רבא בקש איוב להפוך קערה על פיה2, אמר לו אביי, לא דבר איוב אלא כנגד השטן, כתנאי, ארץ נתנה ביד רשע, ר"א אומר בקש איוב להפוך קערה על פיה, אמר לו רבי יהושע לא דבר איוב אלא כנגד השטן (ב"ב טז.). — *וגרף (נ"א גדף) את הקערה, גרר את כל הקערה, במשמ' זו3: את ה' הוא מגדף, ר"א בן עזריה אומר כאדם שאומר לחבירו גררת מן הקערה וחסרת, אסי בן עקביא אומר כאדם שאומר לחבירו גררת את כל הקערה ולא שיירתה ממנה כלום (ספרי במד' קיב). אזהרה לעובד ע"ז מניין, לא תעבדם, כרת מניין, את ה' הוא מגדף ונכרתה, ולא מגדף כתיב, כאדם שהוא אומר לחבירו גירפת את כל הקערה ולא שיירתה בה כלום, משל ר"ש בן לעזר אומר לשנים שהיו יושבין וקערה של גריסין ביניהון, פשט אחד את ידו וגירף את כל הקערה ולא שייר בה כלום, כך המגדף והעובד ע"ז אינו משייר לאחריו מצוה (ירוש' סנה' ז יא). את השם הוא מגדף, איסי בן יהודה אומר כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה וחיסרתה, קסבר מגדף מברך את השם הוא, ר' אלעזר בן עזריה אומר, כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה, ולא חיסרתה, קסבר מגדף היינו עובד ע"ז (ת"ר, כרית' ז:). — ובסהמ"א: או שמא השיאך העיון הפילוסופי להפוך קערה על פניה ולחשוב על מחזיקי האמונות כי הבל המה (נוסח כתב יהושע הלורקי, ספר דברי חכמים, מא). — ואמר הפיטן: ואמרתי אילו ידע אבונן בהאי צערא היה מהפך בתפלתו על פיה הקערה (מענה לשון, ואמרתי). — °וקערת כסף, ובקצור הקערה, שם שירו המפרסם של ר' יהוסף האזובי: ומזה הדרך היא הקערה אשר חבר הר"ר יוסף האיזובי, בני שורה וקח כיום תשורה וכו'4 (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, יד:). ואמנם לענין החרוז הנה לא נהגו המשוררים רק שיסכימו הטורים השניים לעולם על חרוז מיוחד כמו שיראה מהקערה ומזולתה (שם שם).