ב. קִעֲקַע

* 1, פ"ע, — צעק: הטל להם מים בספל וקעקע להן כתרנגולין (ר' יהושע, קידוש' לא.).



1 [וכן בערב' קעקע قعقع, ועי' קִעֲקוּעַ, הערה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים