ב. קָפַץ
* 1, פ"י, — חתך ובקע בקופיץ, בסכין הקצבים: מניח ראשו על הסדן קופץ2 בקופיץ (תוספת' סנה' סוף פרק ט). — ובלא קופיץ: אם היה טבח אומן לא ישקול בידו ומניח מפני שידו כמשקל אבל קופץ3 בכלי ונותן לזה ולזה (שם יו"ט ג ה).
1 [מן קופיץ, ϰοπίς ביונ', סכין הקצבים.]
2 [כך צוק"מ; נ"א: וקוצץ.]
3 [כך צוק"מ; נ"א: חותך.]