קָפַשׁ
*, פ"י, — קָפַשׁ את החלה, אכל וגרס אותה בשנים1: העסה עצמה חיבת בחלה והקמח אם יש בו כשיעור חיבת בחלה ואסורה לזרים, ד"ר יהושע, אמרו לו, מעשה וקפשה2 זקן זר, אמר להם, אף הוא קלקל לעצמו ותקן לאחרים (חלה ב ה).
1 [פרוש זה של הפעל יוצא מן הענין ומהשואת הכתוב (איכה ג יו): ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר, אם נבין גם כאן הכפישני במשמ': נתן לי לגרס בשנים.]
2 [בקצת משנ' מנקדות: וקִפְּשָׁהּ, בפִע'.]