1, ש"ז, קִִּצִּי, קִצֵּנוּ, קִצֵּךְ, קִצֹּו, קִצֹּה, תכלית, אחרית, סוף בזמן, ;Ende; fin; end; לכל תכלה ראיתי קֵץ2 רחבה מצותך מאד (תהל' קיט צו). — ועם מ' היחס, מקץ ימים וכדו', במלאת הימים ע"פ רב במשמ' העבר: ויהי מִקֵּץ  ימים ויבא  קין מפרי האדמה מנחה ליי' (בראש' ד ג). ויהי מִקֵּץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה (שם ח ו). ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מִקֵּץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען (שם יו ג). ויהי מִקֵּץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר (שם מא א). ויהי מִקֵּץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יי' מארץ מצרים (שמות יב מא). וישבו מתור הארץ מִקֵּץ ארבעים יום (במד' יג כה). ויהי מִקֵּץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יי' אלי את שני לחת האבנים (דברים ט יא). ויהי מִקֵּץ שנים חדשים ותשב אל אביה (שפט' יא לט). ובגלחו את ראשו והיה מִקֵּץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך (ש"ב יד כו). ויהי מִקֵּץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי (שם יה ז). ויהי מִקֵּץ שלש שנים ויברחו שני עבדים לשמעי (מ"א ב לט). ויהי מִקֵּץ ימים וייבש הנחל שם יז ז. ויהי מִקֵּץ ימים רבים ויאמר יי' אלי קום לך פרתה (ירמ' יג ו). ויהי מִקֵּץ עשרת ימים ויהי דבר יי' אל ירמיהו שם מב ז. ויהי מִקֵּץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית יי' ואת ביתו (דהי"ב ח א). —ולפני שם הפעל הֱיוֹת: ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מִקֵּץ היות לה כדת הנשים שנים עשר  חדש (אסתר ב יב) — ובמשמ' העתיד: מִקֵּץ שבע שנים תעשה שמטה (דבר' יה א). מִקֵּץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות וכו' תקרא את התורה הזאת (שם לא י-יא). והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מִקֵּץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה וכו' והיה מִקֵּץ שבעים שנה יפקד יי' את צר ושבה לאתננה (ישעי' כג יה-יז). מִקֵּץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך (שם לד יד). מִקֵּץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה (יחז' כט יג). — ובלי השלמה: באו לה מִקֵּץ3 פתחו מאבסיה (ירמ' נ כו). — ועם ל', לְקֵץ, לעתיד ולעבר: וּלְקֵץ שנים יתחברו (דני' יא ו). ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון וּלְקֵץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש אררב (שם שם  יג). בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך בבל באתי אל המלך וּלְקֵץ ימים נשאלתי מן המלך (נחמ' יג ו). ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב ויתחתן לאחאב וירד לְקֵץ שנים אל אחאב לשמרון (דהי"ב יח א ב). — כְּעֵת צֵאת הַקֵּץ לימים: ויהי לימים מימים וכעת צאת  הַקֵּץ  לימים שנים יצאו מעיו עם חליו (שם כא יט). — אין קֵץ לדבר: למרבה המשרה ולשלום אין קֵץ על כסא דוד ועל ממלכתו (ישעי' ט ו). הלא רעתך רבה ואין קֵץ לעונתך (איוב כב ה). ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין  קֵץ  (קהל' יב יב). שָׂם קֵץ לדבר: קֵץ שם לחשך ולכל הבלים הוא חוקר אבן אפל וצלמות4 (איוב  כח ג). — ובפרט במשמ' סוף ומדה לימי חיי האדם, גבול חייו: הודיעני יי' קִצִּי ומדת ימי מה היא (תהל' לט ה). ובמשמ' כליון, אבדון: ויאמר אלהים לנח קֵץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ (בראש' ו יג).  שכנתי על מים רבים רבת אוצרות בא קִצֵּךְ אמת בצעך (ירמ' נא יג). כה אמר יי' לאדמת ישראל קֵץ בא הַקֵּץ על ארבעת כנפות הארץ עתה הַקֵּץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך וכו' כה אמר אדני יי' רעה אחת רעה הנה באה קֵץ בא בא הַקֵּץ הקיץ אליך הנה באה יחזק' ז ב-ו. ויאמר יי' אלי בא הַקֵּץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו (עמו' ח ב). צרו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קִצֵּנוּ מלאו ימינו כי בא קִצֵּנוּ (איכה ד יח). — וקֵץ מלחמה: ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וְקִצּוֹ בשטף ועד קֵץ מלחמה נחרצת שממות (דני' ט כו). — ועֵת עֲוֹן קֵץ, עת הקץ הבא בעון האדם: ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קֵץ (יחזק' כא ל). חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק בחזות לך שוא בקסם לך כזב לתת אותך אל צוארי חללי רשעים אשר בא יומם בעת עון קֵץ (שם שם לד). יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קֵץ (שם לה ה). וקֵץ, במשמ' מועד אחרון, קץ הימים: כי עוד חזון למועד  ויפה לַקֵּץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר |(חבק' ב ג). ושניהם המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי עוד קֵץ למועד (דני' יא כז). אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה ואתה לך לַקֵּץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימים (שם יב יב-יג). עֵת קֵץ: ויבא אצל עמדי ובבאי נבעתי ואפלה על פני ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קֵץ החזון (שם ח יז). ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קֵץ כי עוד למועד (שם יא לה). ובעת קֵץ יתנגח עמו מלך הנגב (שם שם מ). ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קֵץ (שם יב ד). ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת  קֵץ (שם שם ט). — מועד קֵץ: ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי למועד קֵץ (שם ח יט). — קֵץ הַיָּמִין: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לְקֵץ הימין (שם יב יג). — וְקֵץ במשמ' תכלית, מטרה, Zwek; but;  purpose: מה כחי כי איחל ומה קִצִּי כי אאריך נפשי  (איוב ו יא). הֲקֵץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה (שם יו ג). יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קֵץ לכל עמלו (קהל' ד ח). אין קֵץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם גם האחרונם לא ישמחו בו (שם שם יו). — ואולי במשמ' מקומית: ברב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרת קומת ארזיו ברשיו ואבואה מלון קִצֹּה5 יער כרמלו (מ"ב יט כג).  — ואמר בן סירא; החיש קֵץ ופקוד מועד כי מי יאמר לך מה תעשה (ב"ס גני' לג י). וגם ירח ירח עת עת ממשלת קץ6 ואות עולם (שם שם מג ו). עוד כאלה ולא נסוף וקץ דבר הוא הכל (שם שם כז). — ובתו"מ: כי תכלה לעשר, יכול בחנוכה, נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ, מה קץ האמור להלן רגל, אף קץ האמור כאן רגל (ספרי דבר' שב). קצות הארץ זה שרוי בקיצו של עולם וזה שרוי בקיצו של עולם (מד"ר בראש' מד). כשהגיע קיצם של ציון וירושלים ליהרס קץ היה לכל בני אדם, קץ לכל החיים (פסי' רב', ויהי בעת שסרחה, קל:).— *קצו של אדם, קץ החיים: כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו (ריב"ל, נדר' מא.). כיצד אדם מת, באים עליו שלשה מלאכי השרת, אחד שהוא מלאך של מות והשני סופר והשלישי שממונה עליו אמר לו קום הגיע קצך (כלה רבתי ג). באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו (של משה) אמר לה, בתי, מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו של משה. עכשיו הגיע קיצך לצאת (מד"ר דבר' יא).אם יעלה לשמים שיאו וכו' שאפילו אם יעלה אדם לשמים ויעשה כנפים במקור נדפס 'כנעים' כנשר, כיון שיגיע קצו למות נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות כבהמה לפני הטבח (תנחו' ואתחנ ו). *הַקֵּץ, קֵץ המשיח, קץ הימין וגם מ"ר קִצִּים, קִצִּין, המועד המחֻשב האחרון לביאת המשיח: האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ומספר הדורות לפניו והוא הקץ (עד' ב ט). דבר ה'   זה הקץ (שבת קלח:). ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין (רשב"ל, פסח' נו.). ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם (ר' יוחנן ור' אלעזר, יומא ט :). ועוד ביקש (יונתן בן עוזיאל) לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו דייך, מ"ט, משום דאית ביה קץ משיח (מגי' ג.). שהשביע הקב"ה את ישראל וכו' שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו7 את הקץ (כתוב' קיא.). ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל, אמר רב, אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו (סנה' לב:). תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא (ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן, שם לז:. כלו כל הקיצין  ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים (רב, שם שם). אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל (ר' אבא, שם צח.). הנותן את הקץ אין לו חלק לעוה"ב (ד"א יא). שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ (שם שמות כ). כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מתוך חמשה דברים אלו, מתוך צרה ומתוך תשובה ומתוך זכות אבות ומתוך רחמים ומתוך הקץ וכו' (ר' אלעזר, שם דבר' ב). אמר להן הקב"ה (לישראל) חייכם יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות (שם שם ב). השבעתי אתכם וכו' שתי שבועות יש כאן וכו' נשבע לישראל שלא ימרדו על המלכיות ונשבע למלכיות שלא יקשו עול על ישראל שאם מקשים עול על ישראל הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו (רבי יוסי בר חנינא, שם שה"ש, השבעתי). ארבע שבועות יש כאן, השביע לישראל שלא ימרדו על המלכיות ושלא ידחקו על הקץ וכו' (רבי חלבו, שם שם). ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן אחד בימי עמרם ואחד בימי דיניי ואחד בימי בן כוזבא וא' בימי שותלח בן אפרים, שנא' בני אפרים נושקי רומי קשת וכו' מה עשו, נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה וכו' על שעברו את הקץ ועברו על השבועה (ר' אוניא, שם שם). — *קִצֵּי רגעים, קֻצִים ועִבּוּרִים8: קיצי רגעים שבם תקן אותם חדשים ומועדים (סופר' יט ט). ומה אם האשה הזו על ידי שפרשה שנים שלשה ימים התורה קורא אותה נדה, אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשנו ותפארתו כמה ימים וכמה שנים, כמה קיצים וכמה עיבורים על אחת כמה וכמה (רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, מד"ר ויקר' יט). מדלג על ההרים (מקפץ על הגבעות), אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועבורין, מדלג על החשבונות ועל הקצים ועבורין ובחודש הזה אתם נגאלים (ר' יהודה, מד"ר שה"ש, סדרא  תנינא, קול דודי). על ידי שהריחו מקצת צרתן של מלכיות קצרה רוחן של אבותינו וכו' אנו שאנו מובלעין בתוך מעיהן כמה ימים וכמה שנים וכמה קצים וכמה עיבורין על אחת כמה וכמה (רשב"ג, שם שם מצאוני השומרים). *לְקִצִּים, לפרקים, לעתים קבועות: למה קורין את ההלל כל שבעת ימי החג, כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה, ולמה מן כל אילין מילייא חליל, תנינן, שזה לקיצים וזה לקיצין וזה חביב וזה חביב ותלו חביב בחביב (ר' יוסי בי ר' בון, ירוש' סוכה ה א). אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של נכרי, מילאהו יין וישראל דר  וכו' בחצר אחרת מותר וכו' וחכמין אוסרין עד שיהא שומר יושב ומשמר או עד שיבא ממונה הבא לקיצין וכו', לקיצין גריעותא הוא, אלא עד שיבא ממונה שאינו בא לקיצין (ע"ז סא. -:). לאוהבו של מלך שבא אצלו לקיצים9 (מד"ר קהל' א, ידעתי כי). — ובסהמ"א: שהקדוש ברוך הוא חשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו וכו' (הגדה של פסח). בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב, ולמה, שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו, והלא דברים קל וחומר, מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו, קצינו שכתוב בו כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין (מדה"ג שמות י"ג יז, הופמן, 131). לא חשב הקצים אלא בדורות (רב נסים גאון, בסוף אגרת רב שרירא, הוצ' בג, דפוס מאינץ). שהיתה גאלת מצרים על ג' קצים (מגדול חננאל, לקוטים מפירוש ר"ח, לד). כחלום מהקיץ, כשינה שאין לה קץ שהוא שינת עולם  (רש"י, תהל' עג, כ). ואנו נוחיל להבטחת מלכנו  קץ אחר קץ ובעבור קץ הדורש נודע כי טעה במדרשיו (הוא, דני' ח יד). סך קירי פלסתר, חשבון הקצין כזב (הוא, ע"ז, י"א:). שקצת בני אדם יחשבו קצים למשיח ויעברו הקצים ולא יתקיימו (אגרת תימן לרמב"ם, ט.). °הקץ החקוק, קץ החיים: והנני מצוה עתה שאם יארע עלי הקץ החקוק שיהיה ממוני כך וכך לפלוני וכו' (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 78). —  °ובתכונה, קִצֵּי הָרְאִיָּה של הירח1, הגבולות שבהם אפשר לראותו:  ואם תהיה קשת הראיה מתחלת מעלה עשירית עד סוף מעלת ארבע עשרה תערוך קשת הראיה אל האורך הראשון ותדע אם יראה או לא יראה (הירח) מן הקצין שיש לו והן הנקראין קצי הראיה רמב"ם, קדה"ח יז טז. —  °וברפואה, הקץ לפי לשון גליאנו הוא תנועה פתאומית וחזקה מהחולי כשהחולה יכנס לחיים או למות מפרש הרפוריסמי של אבוקרט, כ"י ברלין. —  ואמר הפיטן:  אני הוא אשר בעדך סגרתי וקץ שנים עשר חודש לך מסרתי ינאי, אסירי תקותך, קרוב' בראש', זולת, ד.  כתפוח ראשון מבכיר בעצים ביכרתה לי פדות קיצים הוא, אמת וודיי, קרוב' פסח, שם, רעד.  מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו ונתנה תוקף, מוסף יוה"כ.  חדלו רעיוני לחקר קץ מצוקתי נסתמו חזיוני אין גלה נבואתי יצחק בן גיאת, אסבלה, גאולה, שעה"ש 26.  כי תוכחותיו לי מדבש ערבו וקצי ישועות בני עוד יקרבו ראב"ע, אמרה ציון, איגר 168.  מתי תגלה קץ שלומים ואין נביא וחוזה לבשר לעגומים יצחק, מוחץ ורופא, תחנונים, מחז' איטל' ב, יא..  זמן קצי סתום מלידע אליה בר שמעיה, אתה חלקי, סליח' עשי"ת ד. —  ואמר המשורר:  ואל תהיה  כקץ ארוך ותוחלת ממושכה ר"ש הנגיד, עשה אחי, ברודי 112.  ובראשית קץ השית אל אוני, גם קצים נחרצים מי יניא ראב"ע, אפרוש כף, כהנא א, 17