קַצָּב

* 1, ש"ז, — המְקַצֵב ומחתך בשר למכרו, Fleisch(hau)er; boucher; butcher: אמר רבי זכריה בן הקצב, המעין הזה, לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עכו"ם לירושלים עד שיצאו (כתוב' ב ט), ועי' (סוטה ה א),  עדי' ח ב). קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת (שבת קיט.). הפשט ונתוח בעולה והוא הדין לקצבים (רמי בר אבא, ביצ' כה.). — ובסהמ"א: ומעשה היה  בר' יהושע בן אולם שנראה לו אליהו בחלום וא"ל שמח בלבך שאתה ונינוס בן כפר קיטור הקצב ראה מושבך ומושבו שוים כ"א וחלקך וחלקו שוים בג"ע, כיון שנעור משנתו חשב בלבו אוי לו לאותו האיש שמיום שנולד תמים היה ביראת קונו וכו' והיו שוקלים מעשי ותורתי עם קצב א' וכו' (בראשית רבתי לב מ, אלבק, 147-146). דרכן של קצבין שמפשיטין ומנתחין ואחר כך מוציאין בני מעיים (מעשה הגאונים, 89). ואם יש בשר בחרוזין כמו שתולין הקצבין החתיכות (רגמ"ה, חולי' צה:). וסכינא דאשכבתא, פי' של קצבים שחותכים בו בשר (ערוך ערך אשכבתא) מי שמנהגו לקנות בשר שמן באשראי ואוכל מתחבא בעליות מפחד הקצב שתובעו (שם ערך קקל). וסכינא דאשכבתא, סכין של בית המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר (רש"י, שבת קכג:). תיב אמסחתא, מקום מעמד הקצבים (הוא, ב"ק כב:). קצב2 שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ לאחוריו והחזירו לשבר העצם כדרך שעושין הקצבים (רמב"ם, רוצח ו יג). מעשה באחד שהיה קצב והיו לו קנים הרבה (ספר חסידים תתרעז, 273). כמו שתראה הקצבים בעלי אכזריות להכות ולהרוג בני אדם (ר"י אנטולי' מלמד התלמידים, ויצא, כט.). וראובן מערער ואומר שאינו יכול לסבול שיהיו קצבין סמוך לביתו מפני ריח רע של בשר (טוחו"מ קנה). הזבובים מטבעם לעולם לברוח מן השמן עד שהקצבים בארצות ישמעאל ימשחו הבשר עם השמן ( פי' משלי לזרחיה מברצלונה, השחר שנה ב, 210). וחכמי המוסר אמרו בשם חכם אחד אני הקצב והחכמה הצאן ואתם הקונים וההמון הכלבים (ר"מ המאירי, משלי פרשה יו מפרשיותיו). ונקרא קצב מוכר הבשר מפני שהוא קוצב הבשר (ר' בנימין מוספיא, ערוך ערך קצב). הסכמנו שלא יהיו רשאים עוד הקצבים לעורר דברים נגד הטבחים הבודקים, אמנם כל טבח יעשה מלאכתו באמונה לפי בקיאותו במשפטי הבדיקה וכו' והקצבים והעם יעמדו מרחוק. וישמעו ההסכמה ויקבלו הדבר היוצא מפי הטבחים (תקנות קנדיא, הרטום- קאסוטו, 74).



1 [וכן בארמ' שבתו"מ ובסור' קצבא.]

2 [במקורות הקדומים (תוספת' מכו' ב ד; ירוש' שם ג): טבח.]

חיפוש במילון: