1, פ"י, יִקְצָב-, קְצוּבוֹת, — קָצַץ, חתך,  abschneiden; couper; to cut off: וַיִּקְצָב-עץ וישלך שמה ויצף הברזל (מ"ב ו ו). — ובינ' פָעוּ' מ"ר נק' קְצוּבוֹת, בכנוי לצאן, בתמונה לשנים הלבנות2: שניך כעדר הַקְּצוּבוֹת שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם (שה"ש ד ב). — ובתו"מ: קוצב על דברי שניהן, רבי ישמעאל אמר שתים עשרה, רבי עקיבא אומר שמנה (ירוש' כלא' ג ו). בשעה שהוא חל בחול את חוגג ושובת ובשעה שהוא חל בשבת למחר את את חוגג וקוצב (שם חגי' ב ג). — *ובמשמ' משאלת,  גזר וקבע, פסק, קבע מדה ומספר, festsetzen; stipuler; to stipulate: קצב להיסב ולא היסב (שם מעשר' ד א). — ובינ' פָעוּ', *קָצוּב במשמ' שכַּמּוּתוֹ קבועה: אפיטרופין תורמין ומעשרין על ניכסי יתומין, מוכרין בתים שדות וכרמים בהמה עבדים ושפחות להאכיל ליתומים וכו' דבר קצוב מן התורה, אבל אין פודין עליהם שבויים ואין פוסקין עליהם צדקה לעניים בבית הכנסת דבר שאינו קצוב מן התורה (תוספת' תרומ' א י). כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יוה"כ (רב תחליפא, ביצ' טז.). (אין מוציאין מנכסים משעבדים לאכילת פרות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות) לפי שאין קצובין (ר' חנינא, גיט' נ:). לר' חנינא קצובין וכתיבין בעי או דילמא קצובין ואע"פ שאינן כתובים (שם שם). כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה (ר"י ברבי שלום, ב"ב י.). שניך כעדר הקצובות, מילין קצובין, בזת מצרים ובזת הים (מד"ר שה"ש, הנך יפה). שניך כעדר הקצובות, מילין קצובין3 מאתים וארבעים ושמנה מצות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה (שם שם, כמגדל דוד). — *הלכות קְצוּבוֹת, כמו הלכות פסוקות: המקיז דם בקדשים מעל, עוד הוא מהלכות קצובות (ירוש' ברכ' ה א). — ובסהמ"א: המלך הפקיד אצלו פקדון ולא קצב לו זמן להשבתו, (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). אין הבדל בין מי שנשבע לזמן קצוב או לעולם, השבועה קיימת (תשו' הרמב"ם קי, פרימן, 104). בתנאי שימתין לו זמן ידוע קצבו אותו ביניהם ונתפשרו עליו (שם קיח, 111). והודיע הדיין לאחי הבת שיש לקצוב דבר מה לבת ואמה לשיתפרנסו בו (שאלה שם קפח, 178). להיותו נותן דבר בלתי קצוב אפשר שיהיה דינר או אלף בחלוף השער (שם, תשו' רז, 201). התחיל לבקש ממנו בלשון רכה לשיתן לו שטר הגוים הכתוב בערבי ושיכתוב לו שטר ביהודים קצוב בו קצבה ידועה לפורעה לו מדי שנה בשנה (שאלה שם רלו, 224). בשירי עגבים וניבים ערבים מסלעי צלעי חצובים ומעצי עצתי קצובים (ר"י חריזי, תחכ', הקד', 11). והרצון ממציא אותם הדברים בזמן קצוב ומקום קצוב ואצל דבר קצוב (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 66). כי כל מה שהוא נמצא עצם גופני הוא לכוונה ותכלית קצובה (שם, 82). טובע טבעם ככה וקוצב קצבם כן (תרג' פרוש רסע"ג ליצירה, עפ"י אוצר המונחים הפילוסופיים לקלצקין ג, 292). ואם קצב על עצמו זמן להשיב החפץ לבעליו לא ישקר (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 446). שמזמן קצוב והנה קצת מאנשי קהלתנו הקלו את שמירת שבת קדש (תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 67). ואם המקח דבר שדמיו קצובים אף על פי שלא פסק קנה (שו"ע חו"מ ר ז). אחד השוכר מחבירו שדה לזורעה או כרם לאכול  פירותיו בדמים או ששכר ממנו בפירות קצובין דין אחד יש להם (שם שם שכ א). — ואמר הפיטן: קצובה היא זאת (מצות השקל) לשועים וקלים, קצינים ורשים יחד בה שקולים (ר"א קליר, קצובה, קרוב' שבת שקלים). והיא (התורה) נותנת לעולם מרפא וארוכה, ובימינה קוצבת כל ימי ארכה ובשמאלה שוקלת עשר וכבוד וברכה, והיא הודיעה את כל חביון סתירות והיא קצבה כל מדות ספורות (הוא, אז ראית, סלוק שבת שקלים). זוממי כהנת וזוניה קצבתים, קצבתים שני אלה האחרנים והם כטפל ידועים. תחתם אביא גונבי קסוות ובועל ארמית מקנאיהם פוגעים (רסע"ג, תרי"ג מצוות, סדור רסע"ג, קעח). — ואמר המשורר: אבכה ימי חברה אשר מהוד זמן נער ימי השחרות קצבו (רמב"ע, שבתי, ברודי, כז). ומשחקות נשים כקצובות נאספו ולבושן שני מגנזי המלך (יל"ג, אהבת דוד ומיכל ד, שירי יל"ג ג, 45). — °ובדקדוק, קָצַב את השם, את הפעל, גזר אותו משרש פלוני: שהם פעמים רבות קוצבים שם הפעל מבנין התואר עצמו וכו' כקצבם כסילות מן כסיל וכו' (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, לאך). — °ובמשמ' גזר והחליט, הסכים: לו קצבנו כי אין לנו ראיה על זה היה זה הדבר משחת (בראשית רבה לישועה בן יהודה הקראי, LFDWDJ, Bericht 18, עמ' 41, בהערה). 

— פִע', *קִצֵב, — גזר וחתך, ביחוד חתך בשר: אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר (בית שמאי, ביצ' א ה). ומודים שאם קיצב על העלי שאסור לטלטלו (תוספת' יו"ט א יא). טבח שהיה מקצב והיכה לאחריו והרג הרי זה גולה (שם מכו' ב ד). — ובסהמ"א: סכין של בית המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר (רש"י, שבת קכג:, ד"ה וסכינא לאשכבתא). 

— נִפע', בינ' °נִקְצָב, — בעל מדה ותכלית, מֻגבל: ולא יתכן להכיל נקצב ללא נקצב ואיך יכילך מקומך (ר' בחיי, בקשה בסוף חו"ה, הוצ' איש יהודה). וגם רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב השמים והארץ הם מוגבלים ונקצבים וכו' (ריקנטי ב, לא., לבוב תר"מ). — ואמר הפיטן: ולא נחשבהו לעקר ונצב ולא למין וכל און ולכל נקצב (שיר היחוד ליום ה). — ובמשמ' נתן לו זמן קצוב: מלאכים נערכים להודות לך נצבים וכו' סלסולם וצלצולם ענות שירות נקצבים (ארוגי עז, אופן שבת א אחה"פ). 

— הִפע', °הִקְצִיב, — כמו קָצַב, במשמ' קבע מדה וכמות4: ויושבי המדינה ההיא הקציבו לתת לו בעבור טרחו והוצאותיו סך מה וכו' ויושבי המדינה ההיא שמו והקציבו על כל אחד מהם כפי ערכו המגיע לו לפרוע וכו' (שו"ת ר"י מינץ ור"מ פדואה נה, עג.).

— הָפע', °הָקְצַב, הוקצב — הָקצב לפלוני, הוטל עליו במדה, ואמר הפיטן: לפי כחו ולפי מעוט חילו הקצב לו מעוט הון שקלו (ר"א קליר, אז ראית, סלוק שבת שקלים). — והקצב עליו: תגבה מה שהוקצב עליו (תשו' רמב"ם קצב, פרימן, 183). וכאשר יביא לה דבר ממה שנתחייב והוקצב עליו יהיה לה הבחירה וכו' (שם רד, 199).