קִצּוּעַ

*, ש"ז, —  מעשה המקצע והמקלף: הכא במאי עסקינן כגון שקיצען, מתקיף לה רבה בר רב חנן והלא עיצבא שנו כאן ועיצבא אינה צריכה קיצוע וכו' ב"ק סו:. — ובסהמ"א: אין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקיצוע וטיחה (רש"י, ויקר' יד מד). והעושה כלי או גמרו בי"ט או בשבת משום מכה בפטיש הוא דמחייב וכו' ואם צריך קצוע חייב משום מחתך וכו' (הוא, ביצה יא:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים