°, ש"ז — כמו קֹצֶר, קצר היד והיכלת, לֵאוּת, התרשלות, Unzulänglichkeit; insuffisance; -ciency : ואם לא ישלם לו על ידיהם אל יאשימם ואל יתלה בהם קצור (ר"י א"ת, מו"ה, הבטחון 7). ואני יותר ראוי שאהיה נמאס ממנו מפני יתרון קצורי במה שאני חייב בו בעבודת הבורא עם דעתי איתו על קצורו עם סכלותו בו (שם, יחוד המעשה ה). כאשר יעביר על לבו מה שהוא חייב בו מעבודת האלהים וכו' והתעלמותו מן המצות השכליות והשמעיות וקצורו בהם וכו' יכנע ותשבר רוחו (שם, הכניעה ה). והשביעי, שיקטן בעיניו מעשהו ויתרעם על נפשו על קצורו בעניני תורתו לפני האלהים ולפני בני אדם ויבקש מהאלהים עזר ואומץ (שם שם ו). כל שכן אם ישבחנו בשקר שצריך להרחיק הדבר ההוא מעצמו ויאמר למספר די לי אחי בקצורי במה שאני חייב בו לבורא, אל תקבץ עלי עון קצורי ועון השבח במה שלא עשיתי (שם שם ז). ולבזות בני אדם ולגעול אותם ולספר בגנותם ולהיות חכמי דורו וגדוליהם פחותים בעיניו להתפאר בקצור חבריו וסכלותם (שם שם ט). וכיון שהתברר אופני הקצור במעשי האדם היה מחנות הבורא אותו שנתן לו יכולת לתקן טעותו ולהשיב אבידת עבודתו בתשובה (שם, התשובה, פתח השער). אופן תשובתו מקצורו יהיה בהשתדלו במעשה הנכון והדבקו בגדרי התשובה (שם שם א). שייכיח נפשו ויכלימנה במצפונו על מה שהיה מקצורו בחובת הבורא יתעלה עליו (שם שם ה). כי לא ישיג הטוב היום אלא הממהר אליו ופרי הקצור החרטה (שם שם י). שאין עמי הארץ נמלטים מן הקצור (שם, חשבון הנפש ג', ד"ה והשבעה עשר). או ישיג השגה מבולבלת מעורבת מן ההשגה והקצור (ר"ש א"ת, מו"נ א לד). וכשישתדלו הלשונות להגדילו בתארים ישוב כל הפלגת דברים לאות וקצור (שם שם נח). פועל הכח המדמה בעת השינה היא פעולתו בעת הנבואה אלא שיש בו קצור ולא הגיע אל תכליתה (שם ב לו). ומפני קצורנו מהשיג אמתתו ית' התחדשו לנו אלו הספקות העצומות (שם ג יט). אלו שלמה חכמת הבורא בתכלית הדעות היה זה קיצור בחכמתו ר"י חריזי, מוסרי הפילוסופים א יג.  כי כאשר יחקור האדם בחכמה האלקית החוקרת בקצת הצורות הנבדלות הנה יקרה לו בהשקפה הזאת הליאות והקצור והעמל מצד היות שכלנו בחומר דוד מרוקא מרטיקא, זכות אדם, 21.  ואם ירצה הפך זה היחס אליו חשגעון ולסכלות לא לליאות וקיצור ר' שמעון בר צמח, אוהב משפט לאיוב יד, יח..  ואין ליחס לש"י ליאות וקיצור בזה שם שם, יח:.  הפילוסופים נכנעים לאמונות התורניות ומרגישים ליאות קיצור בשכלם להבין ענייניהם שם יז, כג:.  חכמים יצפנו בלבם מה שהם יודעים ולא יפרסמוהו לאנשים כלם כי אולי יזיקו באלו הדברים קצת ההמון מצד קצורם מעמוד על כוונתם רלב"ג, משלי י יד.  ויחסת זה לש"י לקיצור או לליאות הוא, איוב לג לג.  לא נוכל לסדר דברינו ולערוך אותם לפני השם ית' מפני החשך אשר אנחנו בו מפני הטבע החמרי וקיצורינו מהשיג פועל השם ית' על השלימות הוא, שם לז יט.  וראוי שנייחס מה שירא' ממנו שכבר פעל עולה אל קצורינו וסכלותינו הוא, שם שם כג. —  ואמר המשורר:  יום נכספו לבות להגדילו ולרוממו איש איש כברכתו תשוב תהלת הלשונות אז לאות וקצור מגדלתו עמנואל, מחברת ד, 39. —  וקצור הדעת, קצור השכל:  הסבה השנית קצור דעות האנשים כולם בתחלתם ר"ש א"ת, מו"נ א לד.  אלא שנעלמה ממנו אם לקצור דעתנו או לחסרון חכמתנו שם ג כו.  (הדעות האמתיות) העלימום ועכבום לקצור השכל ר"י אבוהב, מנוה"מ נר ד פרק א כלל ג חלק ג. —  וקצור בלשון, חסר ידיעה מספקת בלשון:  ואולי לא אזכור הלשון הנאות והערב בעת ההעתקה או לא אדענו כאשר התודיתי מקצורי בלשון ר"ש א"ת, מו"נ, פתיח' המתרגם. —  וקצור נפש, כמו קצר נפש, קצר רוח, חסר סבלנות:  וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש רש"י, במד' כא ד.  כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר לשון שאין יכול לסבלו הוא, שאין הדעת סובלתו הוא, שם שם. —  וקצור במשמ' הדבר הקצר, Kürze; brièveté; brevity:  קִצּוּר ימים:  הא למדת שקצרו ימיו של יוסף, הוי ובוזי יקלו, אין יקלו אלא קצור ימים שנאמר וימי קלו מני רץ בראשית רבתי, אלבק 263. —  וקצור במשמ' תמצית:  ויהיה האדם קצור המציאות כלו, כי בו חומר וצורה ויסודות ונפש צומחת חיונית אמו"ר לראב"ד ג ד, 67. —  ובמשמ' ספר מקֻצר:  קצור הגיון; כל מלאכת הגיון מקצורי אבן רשד;  קצור אלמגיסטי (אלפרגאני); קצורי הרפואות; קצור ספר המדות לארסטו יוסף הכספי, ביה"ס וטיקן, 296. —  בקצורי הקצר:  אך אני אבא בקצורי הקצר צמח דוד ב, כח..