קְרָאִי

° 1, ש"ז, מ"ר קְרָאִים, — בן עדת היהודים ההולכים אחר המקרא בלבד ולא אחר המסֹרת הרבנית, Karäer;caraïte;karkite: והמה ידועים זרע דוד המלך ע"ה ידיד האל ובחיר אלהי ישראל המה נקראים ראשי הקראים (מנחם הקראי, מכתב לקהל אלקהארה, לקו"ק, נספח', 52). ואני מבקש ממך עתה שתבאר לי קצת ביאור במה שאצלך בקראים כי אני רואה אותם משתדלים בעבודה יותר מהרבנים (ר"י א"ת, כוזרי ג כב). לא אנהג בך על דרך הקראים אשר עלו אל החכמה האלהית מבלי מדרגה (שם ה ב). כללים מקוצרים מן הדעות אשר נתבררו אצל חכמי שרשי האמונה והם הנקראים אצל הקראים בעלי חכמת הדברים (שם שם טו). אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו (רמב"ם, ממרים ג ג). מה תאמר על הקראים המינים אשר בדברי רבותינו אינם מאמינים (ר"י חריזי, תחכ' יז, 168). קראים עשו בית הכנסת והיו אומרים שם מזמורים וקורין בתורה (ספר חסידים תתתקסו). ויש באלה הצומות חלוף מהם בין הרבנין ובין הקראין ומהן בין הקראים ובין הענניים (לקו"ק, נספח', 92). מה שאמר אבן עזרא במה שטען לחכמי הקראים (ר"א הקראי,  גן עדן, קדוה"ח ב, ג: במקור נדפס 'ר"ה הקראי'). ומן הקראים יש קהילות שקוראים בתפלתם על הענין אלה מועדי ה' מקראי קדש (שם, חג המצות ה, נ.). ואפשר שיקח קראי רבנית או רבן קראית (שם נשים ו, קמה.). נסגר בית הכנסת של המוסתערבים של מצרים אלקהארה של הרבנים וכו' לסבות רבות שנפלו בין גדולי קהלות הספרדים וקהל הקראין (לקוטים מדברי יוסף סמברי, ברלינר, 80). — והשתמשו בשם זה גם לגבי כת הצדוקים מימי בית שני ואחריו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח וחבריהם ובימיהם התחילה דעת הקראים2 בעבור מה שאירע לחכמים עם ינאי המלך (כוזרי ג סה). ויתפוש המלך ח' מאות מגדולי הפרושים וכו' ויעש משתה לכל  עבדיו וכו' ויאכלו וישתו וישכרו עמו גדולי הקראים (דברי מלכי בית שני).



1 [כך נראה נכון ולא קָרָאִי, כי השם נגזר מן קְרָא במשמ' מִקרא, ואין תנועת a בתמורת המלה בלעזים אלא מבטא השוא על פי תנועת ההברה שאחריו.]

2 [בקצת דפוס': הקראות. — בבאור העברי למגלת תענית כתוב: וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה מקום הקראים עכשו, ע"כ. וכבר העיר שי"ר שי"ר ערך  מלין, אקרא) שהמלים הן תוספת מאוחרת על יסוד טעות קריאה "בני מקרא" במקום חקרא.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים