ש"ז, — שם עוף, מין ממיני התרנגלים שבשדה המצוי בא"י1 Rebhuhn, Feldhuhn; perdrix; partridge: כי יצא מלך ישראל לבקש את פרעש אחד כאשר ירדף הַקֹרֵא בהרים (ש"א כו כ). קֹרֵא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט (ירמ' יז יא). — ובתו"מ: עוף טמא פטור מלשלח וכו' קורא זכר ר"מ מחייב וחכמים פוטרין (חול' יב ב). קורא זכר, ר' אליעזר מחייב בשילוח שנאמר שלח תשלח וחכמים פוטרין שנאמר והאם פרט לקורא זכר (ספרי דבר' רכח). קורא דגר ולא ילד וכו' שהקורא הזה מביא ביצים אחרים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהם וכו' (תנחו' תצא ב). — ובסהמ"א: משל לקורא דגר שהיה מזמר בביתו של אדוניו, היה יושב וסועד וקורא מזמר, אחר זמן הביא אדוניו לבן הנץ, כיון שראה אותו הקורא ברח תחת המטה, א"ל למה אינך מזמר הקורא וכו' (אגדת בראשית נז, ביהמ"ד ילינק ד, 79). והקורא הוא פעדי"ף2 שלוק עוצר הטבע, ואם ישלק בעורו יתיר הטבע (פרקי משה כ, מב:). ומאכליה (של מעוברת) יהיו מאכלים דקים ושמנים ומרככים הטבע כמרק התרנגלים הקטנים והקרא ודגי סנפיר וכו' (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה א). קורא הנקרא חגל הוא העוף המשובח מאד שהוא מחזק האצטומכא (שם שם פרק ב, אות הקו"ף). בני הקורא פירניצי3 בלע"ז כי כאשר אחת מהנה מולידה ביצים באה אחרת ולוקחת אותן ויושבת עליהן (רי"א מודינה, צמח צדיק, 46). הקורא, ונקראה בפי מחקרי הטבע גם בשם שכוי היער (י. שינהק, תולדות הארץ, החיים, קנד). כי לזרא באפיו הארנבת רכת הלב, הקורא (רעבהון) הפתי ההולך בעצמו אל הפח כעכס אל מוסר אויל (גוטלובר, ממצרים, 27). — ואמר המשורר: הן הזמן השר אל על לך קורא, כי אחרי האל תרדוף כמו קורא (רמב"ע, תרשיש א, 25). כקורא יגנבו שירים ויעשו תפלים מבלי טעם יקרים (אלעזר הבבלי, דיואן ברודי, שיר רצט).