ב. קֹרֵא
°, קורא, ש"ז, — מי שרגיל לקרא בספרים, Leser; Lecteur; reader, וגם ביחוד במשמ' הקורא בספר התורה בצבור1: ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל (רש"י, ברכ' סב., ד"ה טעמי תורה). — ושמות ספרים: עין הקורא, הורית הקורא.
1 [בתו"מ נמצא אך כבינ' פוֹעֵ': כאדם הקורא בתורה (ברכ' א ב), הקורא למפרע (שם ב ג), הקורא את המגילה (מגי' ד א), ועוד. עי' א. קָרָא.]