1, רק עם ל היחס, לִקְרַאת, בכנ' לִקְרָאתִי, לִקְרָאתְךָ, לִקְרָאתֶךָ, לִקְרָאתוֹ, לִקְרָאתָהּ, לִקְרָאתֵנוּ, לִקְרַאתְכֶם, לִקְרָאתָם, — מלת הטעם, במשמ' כנגד, לפגישה עִם entgegen; á la rencontre de; towards, א) עם פעל התנועה, הלך לִקְרַאת פלוני, הלך לקדם פניו, להקבילו, לטובה ולרעה, לשלום או למלחמה: מי האיש הלזה ההלך בשדה לִקְרָאתֵנוּ (בראש' כד סה). באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לִקְרָאתְךָ וארבע מאות איש עמו (שם לב ז). לך לִקְרַאת משה המדברה (שמות ד כז). ויהודה בא הגלגלה ללכת לִקְרַאת המלך (ש"ב יט יו). קח בידך מנחה ולך לִקְרַאת  איש האלהים (מ"ב ח ח). —  והלך וקרב לִקְרַאת פלוני: והיה כי קם הפלשתי וילך ויקרב לִקְרַאת דוד וכו' (ש"א יז מח). — ויצא לקראת: ויצא משה לִקְרַאת  חתנו וישתחו וישק לו (שמות יח ז). ויאסף סיחן את כל עמו ויצא לִקְרַאת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל (במד' כא כג). וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לִקְרָאתוֹ אל עיר מואב (שם כב לו). ויצאו אנשי העיר לִקְרַאת ישראל למלחמה (יהוש' ח יד). ותצא יעל לִקְרַאת סיסרא ותאמר אליו סורה אדני סורה אלי (שפט' ד יח). ויצא ישראל לִקְרַאת פלשתים למלחמה (ש"א ד א). ויצא העם השדה לִקְרַאת ישראל ותהי המגפה ביער אפרים (ש"ב יח ו). צא נא לִקְרַאת אחז אתה ושאר ישוב בנך (ישע' ז ג). — ורץ לקראת: וירץ העבד לִקְרָאתָהּ ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך (בראש' כד יז).  עתה רוץ נא לִקְרָאתָהּ ואמר לה השלום לך וכו' (מ"ב ד כו). — וחרד: ויחרד אחימלך לִקְרַאת דוד ויאמר לו מדוע אתה לבדך (ש"א כא ב). — ובא לקראת פלוני: כי לולא מהרת ותבאתי לִקְרָאתִי כי אם נותר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר (שם כה לד). ויהי כי בא ירושלם לִקְרַאת המלך וכו' (ש"ב יט כו). ויראהו בני הנביאים וכו' ויבאו לִקְרָאתוֹ וישתחוו לו ארצה (מ"ב ב יה).  — ועלה או ירד: ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לִקְרַאת ישראל אביו גשנה (בראש' מו כט). רדו לִקְרַאת מדין ולכדו להם את המים (שפט' ז כד). וירד (שמעי) עם איש יהודה לִקְרַאת  המלך דוד (ש"ב יט יז). קום עלה לִקְרַאת מלאכי מלך שמרון ודבר אלהם (מ"ב א ב). — ושָׁב: וישב לִקְרָאתוֹ ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער (שם ד לא). — והשכים לקראת פלוני: וישכם שמואל לִקְרַאת שאול בבקר (ש"א יה יב). — ונִקְרָה לקראת: ואלכה אולי יקרה יי לִקְרָאתִי ודבר מה יראני (במד' כג ג). — וגם לקראת פלוני: וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לִקְרָאתוֹ (שמות יד כז).   — ובהשאלה הלך, יצא לקראת מעשה שיעשה: וירא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לִקְרַאת נחשים וישת אל המדבר פניו (במד' כד א). יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לִקְרַאת נשק (איו' לט כא). —  ובהשמטת הפעל, והנה פלוני לִקְרָאתוֹ: ויבאו שם הגבעתה והנה חבל נבאים לִקְרָאתוֹ (ש"א י י). ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים והנה לִקְרָאתוֹ חושי הארכי (ש"ב יה לב). ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפיבשת לִקְרָאתוֹ (שם יו א). ויהי עבדיהו בדרך והנה אליהו לִקְרָאתוֹ (מ"א יח ז). והנה אשה לִקְרָאתוֹ שית זונה ונצרת לב (משלי ז י).— ועם פעל במשמ' גרם ללכת, לבוא, כמו שלח לקראת, הוציא, הביא לקראת: ויוצא משה את העם לִקְרַאת האלהים מן המחנה (שמות יט יז). ברוך יי' אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לִקְרָאתִי (ש"א כה לב). ויגדו לדוד וישלח לִקְרָאתָם כי היו האנשים נכלמים מאד (ש"ב י ה). קח רכב ושלח לִקְרָאתָם ויאמר השלום (מ"ב ט יז). לִקְרַאת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד (ישע' כא יד). — ובתנועה כפולה, זה לקראת זה: רץ לִקְרַאת רץ ירוץ ומגיד לִקְרַאת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה (ירמ' נא לא). —  ב) ועם פעל עמידה בפגישה עם אחר שהוא הולך וכדו', נצב לקראת פלוני: ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לִקְרָאתָם בצאתם מאת פרעה (שמות ה כ). כי לא ידעתי כי אתה נצב לִקְרָאתִי בדרך (במד' כב לד). — ועם מעשה כבוד וכדו' לִקְרַאת פלוני הבא: וירא לוט ויקם לִקְרָאתָם וישתחו אפים ארצה (בראש' יט א). ויקם המלך לִקְרָאתָהּ וישתחו לה וישב על כסאו (מ"א ב יט). ויראה נעמן רץ אחריו ויפל מעל המרכבה לִקְרָאתוֹ ויאמר השלום (מ"ב ה כא). לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לִקְרָאתֶךָ (שם שם כו). — ועם הפעל המורה על מעשה הכנה לפני בוא אחד לקראת האחר: כי מאת יי' היתה לחזק את לבם לִקְרַאת המלחמה את ישראל למען החרימם (יהוש' יא כ). ויערכו פלשתים לִקְרַאת ישראל ותטש המלחמה וכו' (ש"א ד ב). ויערכו מלחמה לִקְרַאת פלשתים (שם יז ב). ותערך ישראל ופלשתים מערכה לִקְרַאת מערכה (שם שם כא). ויבחר מכל בחורי ישראל ויערך לִקְרַאת ארם ואת יתר העם נתן בידי אבישי אחיו ויערך לִקְרַאת בני עמון (ש"ב י ט-י). ויערכו ארם לִקְרַאת דוד וילחמו עמו (שם שם יז). עקב כי זאת אעשה לך הכון לִקְרַאת אלהיך ישראל (עמו' ד יב). והרק חנית וסגר לִקְרַאת רדפי2 אמר לנפשי ישעתך אני (תהל' לה ג). עורה לִקְרָאתִי וראה (שם נט ה). —  ועם פעל של רגש שנגרם ע"י בואו של אחר: שאול מתחת רגזה לך לִקְרַאת בואך (ישע' יד ט). — ג) וללא תנועה במשמ' לעֻמַּת3 gegenüber; vis-à-vis de; opposite: ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לִקְרַאת רעהו (בראש' יה י). —  ובתו"מ: הגיעו קרוב לירושלים וכו' הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם (בכורים ג ג). כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום (ר' עקיבא, פסח' י ו). הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל, נתעטף ויצא לקראתו אמר לו וכו' (ת"ר, שבת לא.). בואו ונצא לקראת שבת המלכה4 (ר' חנינא, שם קיט.). בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה וכו' (פסח' קא:). — ואמר המשורר: לקראת חלל חשקך קרב החזיקי (ר"י הלוי, לקראת חלל, דיואן ב, 34). לקראת מקור חיי אמת ארוצה על כן בחיי שוא וריק אקוצה (הוא, לקראת מקור, שם שם, 296). דרשתי קרבתך בכל לבי קראתיך ובצאתי לקראתך לקראתי מצאתיך (הוא, יה אנה אמצאך, שם ג, 151). לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה (שלמה אלקבץ, לכה דודי, קבלת שבת). לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה (שם שם). לקראת שבת אצא בחבה מיום ששי זקן ושיבה (לקראת שבת, שירי תימן, 67). אורך ימים ניתן לו בעולם הבא לא לקראתו (כתבת על גבי מצבה משנת שפ"ג, וכשטין, Inschr. I, עמ' 92).