קֵרוּר

°, ש"ז, — מעשה המְקָרֵר והמצנן: יש ליסודות ולשמש ולירח ולככבים פעלים על דרך החמום והקירור וההרטבה והיובש (ר"י א"ת, כוזרי א עז). והיתר מזיק מה שקרורו בקרח וכ"ש אם יהיה הקרח רע (קאנון א ג ב ח). והשתדל שיהיה האויר מקורר בתכלית הקרור (שם ג יא ג ד). כי קצת הדברים אשר לנושא הכנה לקבלם יקבלם קבול אמתי לעצמו וכו' שהוא בעצמו יתחמם או יתקרר על דרך האמת חמום מה וקרור מה (רלב"ג, מלח' ה' א ג). עקרי התורה והתחלותי' אין כלם מושגות מצד המושכלות הראשונות ואינן מוחשות בכל עת בחמום הפלפל וקרור האופיון אבל סבתם בלתי ידועה (ר"י אלבו, עקרים א יז). כח הגשמים אשר הם כן, והם היסודות, לא יצאו מהם פעולות אחרות כלל, זולת פעולת החימום והקרור וההרטבה והיובש (אמו"ר לראב"ד א ו, כא).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים