°, ש"ז, שה"פ מן קָרַן, כמו קְרִינָה: ונתת מהודך עליו, זה קירון עור פנים (רש"י, במד' כז כ). ומשה יקח וכו' את האהל, לשון בהלו נרו, והוא היה קירון עור פניו (הוא, שבת פח.). ומשה לא ידע, אלמא נתן לו הקב"ה קרון עור פנים ולא הודיעו (הוא, ביצה טז.). שופרי, זיהרורי תוארו וקירון [עור] פניו (הוא, ב"מ פד.). גם את הדבר הזה אשר דברת אלי להיות מופלא ונראה שופט וגדול עליהם וכו' וזהו קירון פנים (רשב"ם, שמות לג יז). ח"ו לא נתכוון (משה) אלא לכרות לו ברית על שני דברים שנתרצה לו הקב"ה, על קרון שלו וכו' (הוא, שם שם יח). ולהיות מדרגת משה מאספקלריא המאירה זכה להתלבש בקרון עור פנים המאירים כפני חמה (מנחת קנאות לר"י מפיסא, 42). וזכה (משה) לקירון עור פנים וכו' ושב אותו קירון טבעי (רשב"צ דוראן, מגן אבות ה כא). כי הארה הוא דבר אחר שהוא אצילות אור מעצמו כענין קירון עור ממש (רמח"ל, פתחי חכמה ב, כ.)1.
1 [בתוספת' מנח' א ו כתוב: (הנודר) הרי עלי קירון הביא נימוס, נימוס והביא קירון מה שהביא הביא וידי הוכתו לא יצא, ע"כ. ואשר למלה נימוס, היא כאן היונ' νέμος או νομάς, מרעה, רעי, כלו' בהמת רעי (עי' פטם ורעי במשמ' שור פטם וכו', בערך פטם). ועל כן גם קירון מלה יונית היא, וכנראה בעקר קרון ϰάῤῥον, כלו' בהמה, עֶגְלָה מושכת בקרון, בעֲגָלָה.]