קִרְזֵל

* 1, פ"י, — כרך ודבק יחד, zusammenballen; aglomérer; to conglomerate: פיטיס שקירזלו2 ועשאו תנור ועשה לו טפלה מבחוץ, אף על פי שמקבל טומאה על דפנותיו כשיעור טהור (תוספת' כלים ב"ק ד טז).

— פֻע', בינ' מְקֻרְזָל, — אבנים מְקֻרְזָלוֹת, כרוכות יחד בפקעת: ר' יוסי אומר צרור המקורזל כזית כאגוז כביצה נוטלו ומקנח בו את רגלו, ר' ישמעאל בר' יוסי אומר מלוא היד (תוספת' שבת יג יז, וכעין זה ירוש' ח ו). ת"ש פורסין מחצלת ע"ג אבנים בשבת, באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא (בבלי שם מג.). אבנים מקורזלות מותר להכניס לבית הכסא וכמה שיעורן, ר"מ אומר כאגוז, ר' יהודה אומר כביצה (שם שם פא.). ואי אמרין הואיל, אחרישה לא ליחייב, הואיל וחזי לכסוי דם ציפור, אמר רב פפא בר שמואל באבנים מקורזלות (פסח' מז:)



1 [בערב' בא קַרְזַלַ قرزل במשמ' כרך וגלל, ובסור' קרזלא, פקעת של חוטים. וכנראה קרוב הפעל אל קַרְסֹל (עי' שם) כמו גרף אל אגרוף, וגרופית, שהיא בעקר אגרופית, אגרוף קטן. ולענין עWי גם בתוס' פסח' מז:, ד"ה באבנים).]

2 [בהוצ' צוק"מ וכן בדפוס בשבוש: שקירו לו, ובהגהות הגר"א: שפרע אותו, ובבאור הגר"א: ששבר ועשה תנור. אך ברמב"ם כלים פז ח נכון שקרזלו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים