תוש"ז, — מי שיש לו קָרְחָה באחורי ראשו או בכל ראשו, Kahl; chauve; bald: ואיש כי ימרט ראשו קֵרֵחַ הוא טהור הוא (ויקר' יג מ). עלה קֵרֵחַ עלה קֵרֵחַ (מ"ב ב כג). — ובתו"מ: הנודר משחורי הראש אסור בקרחין1 ובעלי שיבות (נדר' ג ח). הקרח פסול, איזהו קרח כל שאין לו שטה של שער מקפת מאוזן לאוזן (בכורו' ז ב). הכהנים לרבות  הקרחים2 (רבי יהודה, ירוש' יומ' ב ה). כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה (בן עזאי, בכור' נח.). — ונק' *קֵרְחָה, קֵרַחַת: אשה קרחה3 שיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן וכו' (ר' ירמ', ירוש' כתוב' ז ט). — ומשל: אדם שיש לו ב' נשים אחת ילדה ואחת זקינה, ילדה מלקטת לו (שערות) לבנות, זקינה מלקטת לו שחורות, נמצא קרח מכאן ומכאן (ר' יצחק נפחא, ב"ק ס:). — ובהשאלה לאדם שלא נשאר לו דבר, לא זה ולא זה: כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב, רבי אליעזר אומר תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה, וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן (ב"ב קלב.). — גֵּט קֵרֵחַ, גט מקֻשר שקשריו מרובים מעדיו4: כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכו' גט קרח הכל משלימין עליו וכו' ואיזהו גט קרח, כל שקשריו מרובין מעידיו (גיט' ח ט-י). גט קרח שבעה קשרים וששה עדים, ששה קשרים וחמישה עדים וכו' (תוספת' שם ח ט). — ובסהמ"א: באילן גררא, פרוש באילן קרח שאין לו עלין ולא אמירין אלא הוא יבש (ר"ח, עירוב' ק:). הוציא בעל חוב שטר חובו שקדם שיעבודו לשיעבוד מתנתה והוציא מידה נכסים ונמצאה קרחת מכאן ומכאן מכתובה וממתנה (רגמ"ה, ב"ב קלב.). ואיך יבין  נעלם הבא מיעלם והבא מארץ קרה קרח מכאן ומכאן ואל אן געת דעת הבא מגעתם (ראב"ע, מכתב לר' שמואל אבן גאמע, כהנא ב, 40). ותהרסנה יסודות התורה ותגלינה אשיותיה ויפלו מגדליה ונמצאו קרחים מכאן ומכאן (ר"י עקנין, ספר מוסר ב טז). ומכל טוב תהיה קרח ומפניו לא תוכל להיות בורח (רוקח, הלכ' תשובה). וההבדל שבין קרח וגבח שהקרח ימרט השער עד חצי הראש והגבח סמוך לפניו (ר"א הקראי, גן עדן, טמאה וטהרה ד, קיח:). כי רבים הם אשר חביב עליהם ממונם מנפשם ונשארים קרחים מכאן ומכאן (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי יא, ד"ה ולפי שנפילת). לא העמיקו בחכמת התורה ולא ידעו סודותיה ועיקריה ונתעסקו מעט בחכמות העיוניות לא יעלה לבם לשלמות הישר וישארו קרחים (ר"י ביבאגו, דרך אמונה ב ג מז:). וכאשר חטאו הסתיר האל פניו מהם ונשארו קרחים מכאן ומכאן (שבט יהודה, הנובר, 23). ואל תחטא באף ובריח פן תהיה מכל טוב קרח (ר"א הכהן, שבט מוסר יט). — ואמר המשורר: מה תסבלי ושני סעפים תבהרי ועלי שניהם תהיי פסחת, לך בחרי אחד להשען לבל תמצאי מזה ומזה קרחת (רמב"ע, נפש אשר לא שמעה, ברודי, עח). ומה לי לפתאים לועגים אם אומרים לי עלה קרח (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני').