*, ש"ז, — כמו קָרְחָה: מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים וכו' מקום שהיו חגורות בצילצול נעשה נקפים נקפים, ותחת מעשה מקשה קרחה, מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים (רבה בר עולא, שבת סב:). א"כ (שהפסוק בא ללמד רק על אסור אחד) נכתוב קרא קרח, מאי קרחה, שמעת מינה תרתי (קידוש' לו.).