1, ש"ז, קָרַח, כנ' קַרְחוֹ2, — ברד, גבישי מים קפואים Hagel, Eis; grêle, glace; hail, ice: טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה הייתי3 ביום אכלני חרב וְקֶרַח  בלילה ותדד שנתי מעיני (בראש' לא לט-מ). ונבלתו תהיה משלכת לחרב ביום וְלַקֶּרַח בלילה (ירמ' לו ל). משליך קַרְחוֹ4 כפתים לפני קרתו מי יעמד (תהל' קמז יז). מבטן מי יצא הַקָּרַח וכפר שמים מי ילדו (איו' לח כט). — וביחוד הַקֶּרַח הַנּוֹרָא המהוה את רקיע השמים: ודמות על ראשי החיה כעין הַקֶּרַח הנורא5 נטוי על ראשיהם מלמעלה (יחזק' א כב) . מנשמת אל יתן קָרַח6 ורחב מים במוצק (איו' לז י). — ובסהמ"א: הלחיים נעשו גלידין והוא הקרח שנקרא גליד (ערוך ערך טר). חתיכות של ברד והקרח שקורין גלאצ"א בלעז והיינו ביום השלג (רש"י, ברכ' יח:, ד"ה גזיזי דברדא). פעמים שיש קילקול בכרם כגון ברד או גשמים או קרח (הוא, ב"מ עג., ד"ה כיון דהוי). והיתר מזיק מה שקרורו בקרח וכ"ש אם יהיה הקרח רע (קאנון א ג ב ח). — ואמר הפיטן: גיויו שחף קרח וגופו שזף קדח (ינאי, קרוב' בראש', זולאי, מג). אשר אימתך באראלי אומן באבירי אומץ בברואי קרח בבלולי קדח. ומוראך עליהם (הוא, אשר אימתך, קרוב' לימים נוראים, שם, שלב). — ואמר המשורר: מגן אשו זה מפני קרח, גם מחמת חום זה יהי צנה (רמב"ע, תרשיש ב, 36). ומה סבה עלות איד מאדמה, והענן, ואיל יזוק מטרו, ואיל קרחו יהי מושלך כפתים (רש"ט פלקירא, הקד' המבקש). ואמר המליץ: ועבד שני וכו' הביא אחר זה בספל בדולח יפה מרקחת ומים שנצטננו בקרח (גוטלובר, ממצרים, 94). — ומ"ר, °קְרָחִים, ואמר המשורר: ואם מנחלי גפרית רסיסיו אכנה בעדם פתH קרחיו (רמב"ע, לגן אהב, ברודי, עה.)