1, ש"ז, — קֹר חזק חותך ומקפיא: עגלה יפה פיה מצרים קֶרֶץ מצפון בא בא2 (ירמ' מו כ). — ובתו"מ בשמ' חתיכת עִסָּה קרוצה3: בית שאור מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור, השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים, התנור טמא והשאור טהור (כלים ח ו). הקרץ והשאור מצטרפין לחמשת רבעים לאסור את העיסה (תוספת' חלה א ז). הרי זה חלה על העיסה הזאת ועל שאור המתערב בה ועל הקמח שנשתיי' בה ועל הקרץ שניתן תחתיה (ירוש' חלה ג א). — °ובמשמ' פעלת הקורץ את הבהמה, שוחט אותה, הקורץ גוף מחֹמר, והחותך והגוזר בכלל, ואמר הפיטן: עריכת כסוי דם חיה ועוף כי תקרוץ בקרץ (רי"צ בר ראובן, אזהרות, אמנם כי אתם, יב.). דין כהנים לשמור בנגע הצרעת פן יקוץ בהרת בקרץ (שם, אספרה אל חוק, כד:). מעשיך דוברים יחודך ומגידים תהלתך בלי חרץ הם יודו כי יש מאין קרצת קרץ (רי"צ גיאת, מעשיך, סדר רע"ג ב, לב:). מאכלת לקוחה וצואר לשחיטה פשוט, נתכפה סמיכה ולקרץ אב קשוט (בנימין, אמונים, סליח' מנח' יוה"כ). — °ומקום החתך: והקלפה השרופה אם יחבשו בו הקרץ יועיל מאד (ספר רפואות להרמב"ם?, כ"י, ערך אתרוג). — °ובמשמ' מות וכליון, ואמר הפיטן: ישבו לחם שערים והפילו חללים בקרץ, באי האהל וכליו יתחטאו וכל כלי פתוח בפרץ (רסע"ג, אזהרות, קבץ מע"י גאו' ב, 41; סדור רסע"ג, קצז). זרע קדש החרץ חכמו קלי מרץ, גזור אצבע קרץ כותב כתבת פרץ (שלמה הבבלי, אין צור חלף, זולת שבת א חנכה). חזה קרץ בנאים מצוינים בדם, הגואל, לנקות דם עבדיך השפוך הואל (בנימין, ברית כרותה, סליח' מוס' יוה"כ). חיים יודוך כמוני ולא קרוצי קרץ (חיים ארוכים, סליח' ער"ה). סגר אויבי לקרץ וירם קרני בערץ (אנעים חדושי שירים, יוצ' א פסח, מחז' איטל' א, קד.). פסח קרץ נאור הרעם (יקותיאל, פסח אשרו, מעריב ח פסח). ויהי ביתך כבית פרץ וכו' ותנצל מכל קרץ (אל אשר לו הגדולה, פיוטים לחתן, סדור ארם צובה תשסה:). — ואמר המשורר: חדשיו חצץ שכן שמי ערץ, זעך נזעך ונקרץ קרץ, קמט נקמט לכלה וחרץ, זכרו אבד מני ארץ (רשב"ג, אנושים וענישים, שעה"ש 53). בראשית אדר מלכותי בא קרץ וכל נכשל ישיגני (ראב"ע, בראשית אדר, איגר 173). ועליו נגזר חרץ וקרץ משמי ערץ וגופו השלך אל ארץ אחרת כיום (הוא, האספו משכילים, שם 202). גודר הפרץ ורופא החרץ ומסיר הקרץ לרפא ההרס ולקשור הקרס ולהאיר אורם כאור חרס (ר"י חריזי, תחכ' יא, 115). ובן אמה נפל ביום קרץ ועל שעיר אריק אני חרבי (ר"ש שבזי, משוש חתן, שירי תימן, 202). — ואמר המליץ: רב לנו אכל לחם עצבים לכת קודרים בשער בת רבים ולירא מצפון כי יבוא קרץ (מפו, אהבת ציון טז).