ב. קָרַץ
° 1, פִע', — השכים בבֹקר: קרץ אותו, לוקח והלך לו, פירוש קרץ, השכים בבקר, תרגם ותקם בעוד לילה וקמת בקרצתה (התרומות שער נא ח"ו ט). — ואמר הפיטן: פרי צדיק כהאזין במלה צור יראה לו השה לעולה, קרוץ עצמו הזמין ותלה עין למעלה (מאיר בר' יצחק, אל הר המור, סליח' ב עשי"ת).
1 [עפ"י הארמ' קְרַץ במשמ' זו בתו"מ: ןעי' הערה לשרש. ועי' קָרַן, הערות.
בב"ס גני' יא כא (לפי סמנד ואחרים) כתוב: אל תתמה בדרכי רע (ק)רוץ ליי' וקוה לאורו, ע"כ. אך אין מה שנקרא רו (בתבת קרוץ) אלא ח, וצ"ל (ר)חץ במשמ' בטח בי.]