*, קַרְפַּף, ש"ז, מ"ר קַרְפִּיפוֹת, — שטח מוקף על יד עיר או בני 1: לא אמרו (לא יעשה הקף גדול לבאר אלא עד) בית סאתים אלא לגנה ולקרפף, אבל אם היה דיר או סחר או מוקצה או חצר וכו' אפילו בית עשרה כורין מותר (ערוב' ב ג). הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים, מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר (רבי יהודה בן בבא, שם שם ה). נותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים, לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות, אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים עושה קרפף לשתיהן להיותן כאחת (שם ה ב). אחד הגגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים ששבתו בתוכן וכו' (רבי שמעון, שם ט א). מביאין עצים מן השדה מן המכונס, ומן הקרפף אפילו מן המפוזר, איזהו קרפף, כל שסמוך לעיר, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר, כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת (ביצה ד ב). המודד מודד חוץ לקרפיפה של עיר, כל עיירות נתנו קרפיף דברי ר' מאיר, וכחמ' אומ' לא אמרו קרפיף אלא בין שתי עיירות (תוספת' ערוב' ו ט). ומודים חכמ' לר' יהודה במעשה שבגינסר שזה פותח דרך קרפיפו וסותם רשות הרבים שמערבין ונושאין ונותנין באמצע (שם שם י יג). מאימתי אדם זוכה בנחיל של דבורים, משנכנס לקרפיפו (שם ב"ק י כז). בידה, אין לי אלא בידה, מנין לרבות גגה חצרה וקרפיפה ורחובה2, ת"ל ונתן מ"מ (ספר' דבר' רסט). דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות, דרך חצרות, דרך קרפפות כדי לפטרן מן המעשר (ר' יהודה ברב אלעאי, ברכ' לה:). קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפי' כור ואפי' כוריים, הזורק לתוכו חייב (שבת ז.) ועד כאן לא קאמר רבי חנניה בן עקביא התם אלא בימה של טבריה הואיל ויש לה אוגנים ועיירות וקרפיפות מקיפות אותה וכו' (ערוב' פז.). אין לי אלא מחתרת, גגו חצרו וקרפיפו מניין, ת"ל ימצא הגנב, מ"מ (סנה' עב:). — ובסהמ"א: גן או קרפף שהיה אחרי בתים ופתח פתוח מבית לגן (תשו' גאו', בית תלמוד ד, 94). שכן דרך קרפף להיות בו אילנות וכו' (הלבוש או"ח שנח ד).