פ"י, קוֹרֵץ, קֹרֵץ, יִקְרְצוּ, — א) קְרַץ שְֹפָתַיִם, הפטיר השפתים הסגורות, הרחיב פיו הסגור בתנועת לעג1: עצה עיניו לחשב תהפכות קֹרַץ שפתיו כלה רעה משלי יו ל. — ב) קָרַץ עין, קרץ בעיניו, משך עיניו הסתומות לצדדים, בתנועת לעג: אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יִקְרְצוּ עין תהל' לה יט. קוֹרֵץ בעינו2 מולל ברגלו מורה באצבעתיו תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח משלי ו יג-יד. קֹרֵץ עין יתן עצבת ואויל שפתים ילבט שם י י. — ובתו"מ: נתנה (הנדה) שערה בפיה קפצה ידה קרצה שפתותיה כאילו לא טבלה מקוא' ח ה. הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו וכו' ר' יצחק בר שמואל מר מרתא, יומ' יט:. — ג) *ובמשמ' גזר וחתך את הלחם הבשר, שחט את התמיד וכדו': הביאו לו את התמיד קרצו3 ומרק אחר שחיטה על ידו יומ' ג ד. אם התקינו (את הסרוד של בעלי בתים) להיות קורץ עליו טמא ר' שמעון, כלים טו ב. מפני מה סוור של נחתומין הפרוס טמא, מפני שהוא קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור, ושל בעלי בתים אם התקינו להיות קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור טמא הוא, תוספת' שם ב"מ ה ד. הקורץ מקרצת טמאה שם טהר' יא ב. המחתך (תמרים אגוזים וכו') לבשל כיון שקרצן חיבור שם עוקצ' ב ח. —  ד) *ובמשמ אחז ותלש שערות בצפרנים, בזוג וכדו', ausrupfen; épiler; to pluck out: כמה יהא בלבנונית, ר' מאיר אומר כל שהוא, ר"ש אומר כדי לקרוץ (את השערות) בזוג נגע' ד ד. שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום, כדי לכוף ראשן לעיקרן, דברי ר' ישמעאל, ר' אליעזר או' כדי לקרוץ בצפורן, רע"א כדי שיהו ניטלות בזוג נדה ו יב. — *וקורצין, אולי במשמ' אוכלי קרצים, מלשינים4: ברא קורצין בעולם וברא קורצין5 באדם, זה אזניו של אדם אדר"נ לא. — ובסהמ"א: ואם אחת היא (הבועה שברֵאה) ונראית כשתים מביאין קוץ וקורצין אותה6, אם שופכת אחת לחברתה אחת היא וכשרה והזהיר, ויקר' מב., שמיני. דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן רש"י, ויקר' יט טז. וכאשר תשברנה הפארות ותהיינה קרוצות לארץ אז תצאנה הנשים לארות הפרי ראב"ע, שפת יתר ג, 14. ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות רמב"ם, אסורי ביאה כא ב. והפתאים וכו' והמקנאים וכו' והקורצים בהשמרך מהם אגרת עלי הישמעאלי, גרוסברג, 55. והיה קורץ בעיניו וחורק בשניו ר"י זבארה, שעשועים ו, דדזון, 61. ודברי ריבותי אתו ימרצו, אף תוכחותי  בענוה ומוסר אותם יקרצו מנחת קנאות, קופמן, 14. וילשינו עליהם ויקרצו עין וילעיבו וילעיגו וילעיזו ויהותתו ויבקשו להאבידם ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 31. — ואמר הפיטן: זכרון גלמו (של האדם הראשון) מחמר קרצה, רקמתו בסתר בצלם חזיונך יוסי בן יוסי, אתה כוננת, עבודת יוה"כ, מחז' איטל' ב, ריב:. טפלות עדות שוא פוצים יהירים ובעין קורצים, כצפעוני נושכים ומוחצים, לרע רצים ולאיד דצים ר"א קליר, אטום שפתיך, סדר א שבוע'. נואי בגדי פז עטה וקידש נועץ לקרוץ כבש והגיש ערכי נתח קטע עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 160. הביאו לו ברצייה עולת תמיד העשויה וכו' קרצו ואחר מירק, קיבל דמו כמזרק קטע אחר, שם, 173. אבל אזרו גבורה יתרה להלום ראש ולקרוץ שדרה החרישו, קינ' ת"ב. קרצתי דצתי באומרים, טפתי נפתי במורים קלקלתי שמנים שמרים שלמה הבבלי, אור ישעי יוצ' א פסח. עריכת כסוי דם חיה ועוף כי תקרוץ בקרץ ר"י ברצלוני, אזהרות, אמנם כי אתם. קרצתו  מאדמה7 ונפחת בו נשמה ואצלת עליו רוח חכמה רשב"ג, כתר מלכות, מי יגמל. בכסא רם מעלות בחכמה קרצם ונושא מתנות אשר לפניו הפיצם ראב"ע, אמרות ימים, איגר 104. עולת תמיד אחר קרצו מרק אחד מכהני על ידו שחיטה כחפצו הוא, אזכירה סדר, שם 233. ואם כל בהמות וחיות קרוצים נתחים ערוכים על העצים וכו' שיר היחוד ליום א. חיים יודוך כמוני ולא קרוצי קרץ חיים ארוכים, סליח' ער"ה. —  ואמר המשורר:  ושיבה קרצה עין לבלתי עזה חפצי כאיש נוקם ושורר רמב"ע, תרשיש ה, 50. ומצאוני גדודים חלוצים כאלו מן האש קרוצים או מן המות חרוצים ר"י חריזי, תחכ' מח, 376. ונפשם היא קרוצה מנבלות ומכל מום וקלסה עמוסה שם נ, 456. —  °קָרוּץ, קְרוּץ חֹמר, וכדו':  קדוש מארצו קצע קרוצו, קוממיות הפריצו, קשטו ממערצו שלמה הבבלי, אל נשא, יוצ' שבת בראש'. קרוץ מחמר מה מועילו, חומד ומתאוה את שאינו שלו וכו' ר' שמעון בר יצחק, שכן רעך, סדר ב שבוע'. טפח קרוץ מעפריו והכין שבילי אשריו לשלוט ולמשול על יצוריו ומשלו מים עד ים ר"י הלוי, מי כמוך יחיד, דיואן ג, 10. לא תרצח קרוץ אדמה ורוח באפו נשוב רוח הולך ולא ישוב הוא, וירד איש, שם שם, 102. דברתו השלים בחכמה וטפל קרוץ מאדמה ויפח באפיו נשמה ראב"ע, אספרה בעד, איגר 231. —  ואמר המשורר:  ויען ויאמר אל הנמלה, שפחה חרוצה מעפר קרוצה כגבור חלוצה ר"י חריזי, תחכ' ד, 47. —  °וקרצה כנה את האדם, עקצה אותו: מעשה בחסיד אחד שלא היה רוצה ליגע בבשרו כשקרצתו כינה שמא ימצא לו כינה או פרעוש ספר חסידים תתרלא.

—  פֻע', קֹרַצְתָּ, —  קֹרַץ דבר מחֹמר, חתכו אותו באצבעות מעִסת חמר וטיט8: הן אני כפיך לאל מחמר קֹרַצְתִּי גם אני איו' לג ו. —  ובסהמ"א: שמע נא דברי אדני הנגיד הגדול, מחמר קרצת כמוני ועשני עשיך מנחם בן סרוק אל חסדאי אבן שפרוט, שעה"ש 2. כי ממקור בינה קרצת וממעין חכמה לקחת ר' בחיי, תוכחה בסוף חו"ה. כי העבד מחומר אדוניו קורץ ר"י זבארה, שעשועים א, דודזון 128.

—  נִפע', נִקְרַץ, שחתכו אותו: עוללת שבארכובה נקרצת9 עם האשכול הרי היא של בעל הבית פאה ז ד. אני אומ' עם הנקרצות עם האשכולות ר' אבין בשם רבנין דתמן, ירוש' שם שם. —  ובסהמ"א: זמורה שהיה בה אשכול ובארכובה של זמורה עללת אם נקרצה עם האשכל הרי היא של בעל הכרם רמב"ם, מתנות עניים ד כ. בן לוי שנתנו לו מעשר טבל ומצא בו עוללות נותנן לעני ואם נקרצת עם האשכול יש לו לעשות תרומת מעשר על מקום אחר שם שם כו. —  ואמר הפיטן: חק נפרץ וחוט נקרץ פסולה היא (הטלית) ונעזבת רשב"ג, שש מאות, אהבה פרשת שלח. —  °כלה ונשמד: חדשיו חצץ שכן שמי ערץ, זעך נזעך ונקרץ קרץ, קמט נקמט לכלה וחרץ, זכרו אבד מני ארץ הוא, אנושים וענושים, שעה"ש 53.

—  פִע', *קֵרֵץ, כמו קל:  הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ9 בשפתותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב ר' אלעזר חסמא, יומ' יט:.

—  הִפע', °הִקְרִיץ, —  אכל קרצה, הלשין10, ואמר הפיטן: אוילי עמי כהקרצוני להרכס יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנכה.