קָרָר

*1, ש"ז, — עגלון, נוהג הקָרוֹן: שכר את החמר ואת הקרר2 להביא פרייפרין וחלילים לכלה וכו' (ב"מ ו א). חמור כרגלי חמר, פרח כרגלי קרר3, בהמה כרגלי רועה (תוספת' יו"ט ד ו). ישיבת הקרר4 וקושרה טהורה ושבאחורי קרון בין כך ובין כך טהורה שאינה אלא ישיבת הצער (שם כלים ב"ב א יג). לא ילמד אדם את בנו חמר גמל וספן וקרר קדר רועה חנוני, מפני שאומנותן אומנות ליסטין (ירוש' קידוש' ד יא).



1 [אמנם אין מלה זו בעקר אלא הרומ' carrarius, וכן קרוא בסור', אך כבר קבלה צורה עברית, ועי' גם קרויס, Lehanw. II, עמ' 571, וערך קַדָּר, הערות.]

2 [נ"א: הקדר.]

3 [צוק"מ: קדר נ"א: איכר.]

4 [צוק"מ: הקארר.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים