*, קישושה, קְשׁוֹשֶׁת, ש"נ, מ"ר קישושות1 — קנה קש וגבבא: אין מלקטין עשבים מגבי הזבל אבל מלקטין הימנו קישושות (תוספת' שביע' ב יד). צינור שעלו בו קוצים וקישושות דורסו ברגלו בצינעא כדי שיצאו מים וילכו להם (ר' מנחם, שם ערוב' יא י). — ובמשמ' אגד של קני עץ שנותנים על השבר לְיַשְּׁרוֹ ולרפאו: מה בין סולם לקישושות, סולם יש בו ממש, קישושות אין בהן ממש (ירוש' שבת ה ג). מה בין קישושות לקמיע מומחה (ר' חנינ', שם שם). מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה (ר' אבדימי, שם שם). אית תניי תני אין יוצאין בקישושות, אית תניי תני יוצאין (שם שם). ועי' קָשִׁישׁ.
1 מלה זו באה אך במ"ר בכתיב קישושות, ואמנם אפשר שבאה יו"ד בכתיב במק' שוא, ולפי זה תוכל להיות צורת מ"י קְשׁוּשָׁה, קְשׁוֹשָׁה, קִשּׁוֹשָׁה ואף קְשׁוֹשֶׁת, קִשּׁוֹשֶׁת, ואולי האחרון נכון. ואכן בכמה משמושי המלה בא במקומה קשישים ואף גשישים (עי' גָּשִׁישׁ) וגם קשקשים או (כנראה בטעות) קסקסים, ואפשר לקים את הצורות קשושות וקשקשים וגם קשישים אם נבין את שתי המלים במשמ' קני קש וגבבא, ואמנם הָשפעה גם צורת המלים וגם הוראת ע"י גשיש. וגם אפשר שאין גשיש(ים) בעקר אלא מבטא של קשישים במשמ' קנים של קש, שהשתמשו בהם לתת חזוק ועטוף רק לאבר השבור.