*1, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

― הִפע', *הֵקֵר2, ― הֵקֵר את המים, את האמבטי, את הגוף, גרם להם שיהיו קרים, צנן אותם, Abkühlen; refroidir; to cool: אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שיהא מקירו (כלא' א ט). נמצא משוקע בקרקע המערה, ירד להקר טהור, לטהר מטומאת מת טמא (נזי' ט ב). עמד תחת הצנור להקר או לידוח בטמא טמאין ובטהור בכי יותן (מכשיר' ד ב). ראו אותו טובל אם לקירויו לא ידעין אם להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצה לא ידעין (ר' יוסי בר' חנינא, ירוש' ברכ' ב ז). בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן, אדם שאחזו דם מעמידין אותו במים בשביל שיצטנן וכו' אי הכי אדם נמי (נגזר משום שחיקת סממנים), אדם נראה כמיקר א"ה בהמה נמי נראה כמיקר , אין מיקר לבהמה3 (שבת נג:). אשר קרך וכו', הקירן לפני או"ה, אמר ר' חנניא, לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד לתוכה, ובא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אעפ"י שנכווה אלא הקירה לפני אחרים, כך כוין שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל או"ה וכו' כיון שבא עמלק ונזדווג עמהם אעפ"י שנטל את שלו מתחת ידיהן אלא הקירן לפני או"ה (פסיק' ר"כ, זכור, בובר, כז.). ― ובינ' מֵקֵר, מי שבשרו קר: שתי משפחות של כהנים היו באלכסנדריאה אחת מקרית ואחת מרתחת (בשם ר' לוי, מד"ר שה"ש, שני שדיך). ― ועי' מֵקַר.

― הָפע', *הוּקַר, ― הוקר האדם, הרגיש קֹר, התקרר: כאן ישננו, כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך (מד"ר במד' כג).

― הִתפ', *הִתְקָרֵר, נתקרר, ― הפיג את חֻמו: כיון שראה אותו (את האילן) נאה וכו' ישב לו ונתקרר בצלו (ר' לוי בשם ר' יוחנן, מד"ר במד' ב). ― ובהשאלה, נִתְקָרְרָה דעתו, נחה דעתו, התפַיס והתרצה4: כיון שאמר לו (הקב"ה לאדה"ר) בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו (ריב"ל , פסח' קיח.) . ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו וכו' ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין (נחום איש גם זו, תענ' כא.). ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן (חגי' יד.). שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה (ר"א, יבמ' סג.). בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים אחזתו רעדה וכו' כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני וביניך נתקררה דעתו (רב, נדר' לב.). בקש הקב"ה להחזיר את העולם לתהו ובוהו בשביל יהויקים, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו (ר"ש בן יוחאי, סנה' קג.). הקב"ה עשה מלחמה בפרעה ובעמלק וכו' ולא נתקררה דעתו עד שיעשה נקמה באדום בעצמו (מד"ר במד' יד). ― ונתקררה רוח הקדש: באותה שעה נתמלא הקב"ה בעברה עליו (על משה) וכו' עד שפתח משה מקרא זה ויעבר ה' על פניו ויקרא, באותה שעה נתקררה רוח הקדש וכו' (ר' שמלאי, תנחו' ואתחנן ו). ― ובסהמ"א: מפני שכוונתו (של המבעיר בערה בשדה שונאו) להנקם משונאו, והרי נתקררה דעתו ושככה חמתו ונעשה כקורע על מתו בחמתו שהוא חייב (רמב"ם, שבת יב א). אם נתקררה דעתה בזכרון זה מוטב, ואם לאו מאכילין אותה (את המעֻברת ביהו"כ) עד שתתישב נפשה (הוא, שביתת עשור ב ט). מה שאי אפשר להתקרר דעת שום מפרש בלעדיו (ר"י עראמה, הקד' יד אבשלום על משלי). נראית על פני המדבר לתענוג להם ולמקניהם לשתייה ולהתעדן ולהתקרר (פענח רזא עה"ת, חקת, אמשט' תנ"ח, נג.). ― ואמר הפיטן: יסר הסהר ונתמעט לשעתו כי הטיח כלפיו ולא כן אמונת עתו, ונחמו בתנחומי קוטן ולא נתקררה דעתו (בנימין בן זרח, אלהינו אלהים אמת, יוצ' שבת בראש', מחז' איטל' א, סג:). ― °ונתקרר היצר, רפה ונחלש: ולפיכך צוה שתעמוד (יפת התאר השבויה) בדרך נוול, אולי יתקרר יצרו (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, תזריע, קא.). ― °ובמשמ' נעשה קר, הוצַן ממש: קרם לו עור מעל הבשר והעצמות והגידים והמיתרים כדי לכסות את כל הגוף להיות חם מלהתקרר (ר' שבתי דונולו, חכמוני ליצירה א, ורשה, סג.). כשהוא (החול) מונח במקום קור בגומא מתקרר יותר ולא מזיק כלל לכותל (רגמ"ה, ב"ב יט.). כשניתז על האור כיבהו ואף ע"פ שאינו יכול לצאת, לא מת (מי שנפל ליורה) שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש (רש"י, יבמ' קכא:, ד"ה מפני שהוא מכבה). ― °ובמשמ' חלה במחלת קֹר, הצטנן, Sich erkälten; prendre froid; to catch a cold: אך ביום המחרת לנסיעתו היה יום סגריר גשם רוח ושלג ויתקרר האיש בהיותו על המעבורת לעבר את מיכל המים (התאבקות ר"י עמדן עם ר"י איבשיץ).

― קל, °קָרַר5, פ"ע, ― נעשה קר, ואמר הפיטן: אם קרר קיצפו יקרבנו, אם צנן צירועו יצהירנו (ינאי, אם תם, קרוב' ויקר', זולאי, קמא).

― פִע', °קֵַרר, ― כמו הִפע': ראיתי בצרפת בבית מורי ר' יהודא בר' יצחק שפעמים מקררים צלנ"ט שלהם וכו' (רי"צ מוינה, אור זרוע ב, ערב שבת, ז'יטומיר, ג:). ― ואמר המשורר: היא מקררת לאשם, היא כמו מלכם בראשם, וענניה לבושם (ר"ש שבזי, מהדר חתן, שירי תימן, 201). ― וברפואה, קֵַרר את המזג: כל ראש לא תאכל גם המקררים וכרעים רעים לגברים (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 184). וצריך לקרר המזג קרירות בינונית באכילת חזרת שלוקה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד א). והמוחשות בידיעתנו שהאש יחמם והשלג יקרר וכן שהאופיון יקרר והפלפל יחמם  (ר"י אלבו, עקרים א יז). ― ואת הדעת, הניח את דעתו של פלוני: כה אמר עבדך יעקב, כדי לקרר את דעתו אמר לו כך (חזקוני על התורה, בראש' לב ה).

― פֻע', °קֹרַר, בינ' מְקֹרָר, ―  חולה מקֹר, מצֻנן: ולימדו חכמי הרופאים לרפא בחודש הזה כל האיש מקורר במוסכה שיהא פוולוסקין(?) למסך בה מתחת בכל דבר חם (אסף הרופא כ"י מינכן, 36:).

― פועֵ', °קוֹרֵר, ― קוֹרֵר את דעתו, גרם לעצמו שתתקרר דעתו: ידע הקורא בכל המקרא ויטה אזנו ודעתו יקוררה כי יש במקרא דרכים שמורים וערוכים (הורית הקורא, דרנבורג, 47).