* 1, פ"ע, ―  קָרַשׁ הדם, המים וכדו', קָפָא, נִקְפָּא, erfrieren, erstarren; geler, raidir; to freeze, stiffen: ולא היו לבזיכים שולים שמא יניחום ויקרש2 הדם (פסח' ה ה). שחטו וקבל במזרק את דמו ונותנו למי שהוא ממרס בו על הרבד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש3 (יומ' ד ג). נשפך (דם) באויר אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו טהור' היה אשבורן או שקרש טמא (אהל' ג ג). הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי אלו תחלה, קרשו הרי אלו שניים (טהר' ג א). ושמן שקרש אין מפשירין אותו (תוספת' ב"ב ה ד). לא טימאו אלא בדם שיש בו רביעית שאם יקרש יהא בו כזית (ר' יוסי בר' יהודה, שם עדי' ב ה). הדם שקרש לא אוכל ולא משקה (שם טהר' ב ה). לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו (רב, ירוש' ברכ' א א). יהיה רקיע, יחזק הרקיע, יקרש הרקיע (הוא, שם שם). ואיזהו נצל, בשר המת שקרש ומוהל שהרתיח (נזי' נ.). דם שקרש ואכלו מהן (ר' מני, מנח' כא.). (ר' יהושע בן לוי ראה ברומי עמודים מכסים) בצינה שלא יקרשו4 ובשרב שלא יתפקעו (מד"ר בראש' לג). ― ובינ' פעו', קָרוּשׁ, הנוזל שקרש, הדם, היין: כתב בקליפי אגוזים ובקליפי רימונים, בדם הקרוש, בחלב הקרוש, על עצי זית וכו' חייב (תוספת' שבת יא ח). כל שמתיכין אותו ואינו קרוש מחוי הוא (שמואל, ירוש' שם ב א). אחת לשבעים שנה היו פירחי כהונה יורדין ומעלים אותו בקדושה שהיה (היין) קרוש כעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו בקדושה (ר' לעזר בי רבי צדוק, ירוש' סוכ' ד ז). משחרב בית המקדש פסק יין קרוש ופסקה זכוכית לבנה (ר' יודה בר לקרה, שם שם). דם הוא שהוא קרוש ונעשה חתיכה (ר' יודה, שם נדה ג א). יין קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי דבילה (ר' ירמיה, סוכ' יב.). ― וקָרְשׁוּ אברי הולד, נעשו מוצקים: להביא את הנפל שלא קרשו איבריו (ר' יוחנן, ירוש' נזי' ז ב). ― ובסהמ"א: כשהוא לח הוי סמיך עב וקרוב להיות קרוש (רש"י, שבת עז., ד"ה אבל דם). יין כדי רובע רביעית, ואם היה קרוש , בכזית (רמב"ם, שבת יח ב). איזהו נצל, זה הבשר שנמוח ונעשה ליחה סרוחה והוא שתקרוש אותה הליחה הנמצאת מן המת, שאם קרשה בידוע שהוא מבשרו, ואם לא קרשה אינה מטמאה שמא כיחו וניעו הוא (הוא, טומאת מת ב א). הכיס שבמעי הבהמה שבו כנוס חלב היונק יקרוש בו (רד"ק, שרשים קבב). אפילו בסתם סכינין ששמנונית קורש על פניהם שייך נותן טעם לפגם (רשב"א, תורת הבית ד ד, פא.). ושמור את הדם שלא יקרוש ולא יסריח (בראשית רבתי, אלבק, 102). וקרבי דגים שנימוחו אין מדליקין בהן כשהן לבדן גזירה משום קרושין (לבוש, או"ח רסד א). ― ואמר הפיטן: וטבחו והזיל דם לכלי פרח קח ימוגגנו ולא יקרש (קטע עבודת יוה"כ, Elbog., Stud, עמ' 163).

― נִפע', °נִקְרַשׁ, ―  כמו קל5: שנעפש (היין) ונקרש (רש"י, סוכה מט., ד"ה יין קרוש). באותן מים שהן מן הדם עצמן כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים (הוא, חול' פז:, ד"ה בצללתא). שופך זרע הרבה ונקרש (הוא, בכורות ז:, ד"ה ונתרי). שבכל אחד משני הזרעים כח מקריש ומקבל הקרישה וכו' שהמקריש בזכרים יתר חזק והנקרש בנקבות יתר חזק (קאנון א א ה, במהות האבר). דאסור להשים פשטיד"א בחורף כנגד האור (בשבת) לפי שהשמנונית נקרש ונקפה ועתה הוא נעשה צלול (מרדכי, שבת של). ואחריהם מגדלים ובהם כמה מיני אבנים שנעשים ונקרשים ממימי נהרות ימים ונחלים (חיד"א, מעגל טוב, מק"נ, 83).

― הִפע', °הִקְרִישׁ6, ― הִקְרִישׁ את הדם, את המים וכדו', עשה שיקרשו: וביום השני הקריש והקריח כקרח וכו' (דונולו, חכמוני לס' יצירה א). הקרשת מעזיבת בנינים הבדל עליונים מתחתונים (אמתי, אשיחה בדברי, יוצ' שבת ד אחה"פ). והקריש מצוקים בתקון מפעלם (יוסף בר שמואל, ארנן חסדך, יוצ' שבת ב אחה"פ). כשבראם (את עמודי השמים) והקרישם היו רופפים וגער בהם ועמדו ביובש ובחוזק (רש"י, איו' כו יא). הקרישו (את הדם) על גבי האור (הוא, חול' קכ., ד"ה הקפה). זמן לחצות לחים והקרישם באמצעם (מאיר בר יצחק, יוצ' שבת אחר שבוע'). ומכח האש שבו מקפיאן ומקרישן וכו' (ראב"ד, פי' יצירה א יא). שבכל אחד משני הזרעים (של הזכר ושל הנקבה) כח מקריש ומקבל הקרישה, ועם זה איננו נמנע שנאמר שהמקריש בזכרים יתר חזק והנקרש בנקבות יתר חזק (קאנון א א ה, במהות האבר). היו חכמים בחכמה אלכ"מיאה והיו מקרישין מיצי עשבים ידועים והיו עושים מהם זהב (יעקב פריונצאלי, שו"ת בדבר למוד החכמות, דברי חכמים, סח). ― ואמר המשורר: והוא אשר יצפצף ויקריש ויחביר תמונות לגלמים (רשב"ג שוכן עד מאז, אוצר נחמד ב, 79). בחרון אפך תקרישני ומתוך מעונו תפרישני (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר יא, סז.).

― הִתפ', °הִתְקָרֵשׁ, נתקרש, ― כמו קל: וכשבא (האיל) על היחמורה אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה (רגמ"ה, בכורות ז:). שהלח נעכר מלמטה ומתערב ומתבלבל ואינו צלול וממה שנתקרש בכלי יוצא לחוץ (ערוך ערך עכר). יש ליזהר שלא ירחץ ידיו בשלג וברד בשבת ופעמים7 שמתקרשים ויש ברד מעורב בהם אין לרחוץ בהם וכו' (תוספ' שבת נא:, ד"ה אין מרסקין). שיבושל במים ויצונן ויורתחו המים ההם עד שיתקרשו כמו מלח (קאנון א א, במהות הלחה). והשלישי הלחות הקרובה להתקרש (שם שם ).