ש"ז, קָרָשׁ, כנ' קַרְשֵׁךְ, מ"ר קְרָשִׁים, סמי' קַרְשֵׁי כנ' קְרָשָׁיו, — לוח עץ, נסר, ; Brett; planche; board: ועשית את הַקְּרָשִׁים למשכן עצי שטים עמדים עשר אמות ארך הַקָּרֶשׁ ואמה וחצי רחב הַקֶּרֶשׁ האחד שתי ידות לַקֶּרֶשׁ האחד משלבת אשה אל אחתה כן תעשה לכל קַרְשֵׁי המשכן (שמות יה-יז) . את המשכן את אהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קְרָשָׁיו את בריחו את עמדיו ואת אדניו (שם לה יא). ויתן את אדניו וישם את קְרָשָׁיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו (שם מ יח). ופקדת משמרת בני מררי קַרְשֵׁי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו (במד' ג לו). — ב) קֶרֶשׁ האניה, חלק מחלקי הספינה: אלונים מבשן עשו משוטיך קַרְשֵׁךְ1 עשו שן בת אשרים מאיי כתים (יחזק' כז ו). — ובתו"מ: שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין (שבת יא ב). שכך רושמין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו (ר' יוסי, שם יב ג). הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע (בבלי, שם מט:). קרש שנפלה בו דרגא מטיף לתוכה אבר וסותמו (רב אחא בר יעקב, שם קב:). שעשו את המשכן ולא היו יודעין לישבו וכו' ובאו להם אצל משה ואומרין הרי קרשים הרי בריחים (מד"ר שמות נב). קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון (ר' אמי, שם אסת', והקרוב אליו). — ובסהמ"א: טרסקל, קרש שנעשה מגומא (ר"ד מן התפוחים, צמח דוד, נכריות, פ:) — ואמר הפיטן: אלהי טופחו ליקר בקרשי שטה ויריעות שש לאמץ (רסע"ג, אזהרות, קבץ מע"י גאו' ב, 39; סדור רסע"ג, קצג). — ואמר המשורר במליצה: אדן לכל חסד ועמוד ליקר, קרש למשכן האמת ובריח (רמב"ע, אסיר אשר לבו, ברודי, סה). אדני קרשים נעלמים אך בלשון חת הם מפורשים (ראב"ע, אדני קרשים, איגר 27). ושירי אדונים לקרשי השכל אדנים (ר"י חריזי, תחכ' ג, 41).