פ"ע, תִּקְשַׁבְנָה, — שָׁמַע: ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תִּקְשַׁבְנָה1 ישע' לב ג. — ובינ' קָשֵׁב, עי' קֶשֶׁב, הערה. — ובסהמ"א: ועומד החזן של צבור וכו' ובקול נעים ורם מתחיל בנגון באזנימו, והם קושבים ושומעים וכו' הדסי, אשכל הכפר נג א. לא תענה מהר כ"א מתון רק קשב וראה הנולד שישיבך שכנגדך ר"א אזקרי, ספר חרדים, עו.. שמע מוסרי ואל קשב לדברי יצרך וכו' ר' אליה הכהן, שבט מוסר ה, ד"ה יודע. ואני כתבתי לך כתבים רבים ונאמנים ושניתי ושלשתי ותשובתך נשאר מעל ואין שומע לי ואין קושב קובץ בוקסטורף, 119. — ואמר הפיטן: קולו בקושבם נתעלפו ינאי, אחזה רעדה, קרוב' בראש', זולאי, 10. טעמו בקושבם נפלו על פנים שם שם, סח. יוסף בקשבו אימץ ברכיו להטעין ברכה לנולדו על ברכיו הוא, קרוב' בראש', שם עא. אומן ברדתו לוחות על ידיו, בקשבו קול ענות רפו ידיו הוא, אומן ברדתו, קרוב' שמות, שם קטו. צור בניקרת צור חננו, קשב קריאת חינונו, רינונו ושינונו הוא, אל שם, שם שם, קיז. קרוב וקושב קוראים הוא, טילטולי, קרוב' ויקר', שם קסג. אלה קבע קווצות קריאת קדוש קושבי קדם קרא יי הוא, אשמורה, קרוב' פסח שם רסה. מה קראתם ולא קשבתי הוא אומרי בסיני, קרוב' לתלת דפורענותא, שם שג. קשוב נא סיח ארשת, בתרועה נדרשת הוא, אימת בקר, שבעתא לליל ר"ה, שם שכ. קומי קשבתי בהזנחה, קומי ולכי כי לא זאת המנוחה ר"א קליר, איכה את, קינ' ת"ב. רצוי דת השואבה שאבו חקוק בה חשבו כמו בסין קשבו בסכות תשבו הוא, אלים כהשעין, קרוב' ב סכות. אנכי עשיתי את הארץ מטה וחלו יסודי אדני לעת מפי הגבורה קשבו נחולי למדוניי רסע"ג, אתא מרבבות, סדר לעצרת, סדור רסע"ג, שפח. דמע בכן הזילו תחתיות, דברך קשבו והוקוו בדוכיות משלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, עבודת יוה"כ, Elbog., Stud. 126. החרישו קשבו כי תבל שכרה רמב"ע, ובכן אזכר, תשלום אבודרהם. הירזמון עפעפים או יערימון מעים לפני אשר שם אזנים לקשוב וניב לשפתים ר"י הלוי, יקר אדון, אופן, קונטרס הפיוטים יד, 6. שעריך הם דופקים כעניים ודלים, צקון לחשם קשוב יה שוכן מעלים שפטיה, ישראל נושע, סליח' יום ב. קדמנו בנשף קרבנו בשוע, קרבנו אליך קשוב קריאתנו אליה הזקן, אתה מבין, מעריב ליל יוה"כ. צוה שה תמורה במקומו קשב אל תשפוך דמו אליה ברבי מרדכי, מאהב, קרוב' מנח' יוה"כ. קשוב מקראות וחנון סדרים, כעין איברים ועכול פדרים מאיר ברבי יצחק, תפלה תקח, סליח' ערב ר"ה. קשבו עם בחירים חקים ומשפטים ישרים ריט"ע, טוביה למרום עלה, מעריב ליל א שבועות. אודך כי אנפת ותשוב, אזנך הטית שועי לקשוב יוסף בר שלמה, אודך, יוצ' שבת א חנכה. — ואמר המשורר: אצעק ואיכה אלמים לי יענו, אקרא ואיכה חרשים יקשבו רמב"ע, שבתי, ברודי כה. נדיב לבב כליל יופי קשב מלי ואמרי פי ר"י הלוי, נדיב לבב, ברודי א, 117. תורה קשב בתענית ישב מצבה משנת תכ"ה, וכשטין, Inschriften I, 450. כל לבות קושביו נבהלו אד"ם הכהן לבנזון, שבר ומרפא, שש"ק. — בינ' פָעוּ', °קָשׁוּב, שקשבו לו, שנשמע, ולא יגבה לבו ולא ירום עינו ואמר אני חשוב ודברו יהי קשוב ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 151. — ואמר הפיטן: דל ודך בהונו, ורעב באונו, כמו מת חשוב, כי אין שיחו קשוב ינאי, קרוב' בראש', זולאי, מא. יום מפינו ישוב, עדיך קשוב הוא, קרוב' לימים נוראים, שם, שכה. סר אף דומה לחמת עכשוב ושיח עמי לפני קשוב עין בעין נבזה חשוב סעדיה, פקוד אפקוד, פזמונים למילה, סדור מנהג ארם צובה, תשנה.. — ואמר המשורר: הט למאמר קשוב ושמע מאמר חשוב ואתה באלהיך תשוב יצחק בן ראובן, פחדתי, תוכחה, שעה"ש 59.
— הִפע', תִּקְשַׁבְנָה, הִקְשִׁיב, הִקְשֶׁבְתָּ, הִקְשַׁבְתִּי, הִקְשִׁיבוּ, מַקְשִׁיב, מַקְשִׁיבִים, הַקְשִׁיב, הַקְשֵׁב, הַקְשִׁיבָה, הַקֲשִׁיבָה, הַקְשִׁיבִי, הַקְשִׁיבוּ, יַקְשִׁב, יַקְשֵׁב, תַּקְשִׁיב, נַקְשִׁיב, נַקְשִׁיבָה, — א) הִקְשִׁיב האדם, שמע והאזין, הטה את אזנו לשמע, aufmerken; écouter; to listen: צהלי קולך בת גלים הַקְשִׁיבִי לישה ישע' י ל. האזינו ושמעו קולי הַקְשִׁיבוּ ושמעו אמרתי שם כח כג. קרבו גוים לשמע ולאמים הַקְשִׁיבוּ שם לד א. מי בכם יאזין זאת יַקְשִׁב וישמע לאחור שם מב כג. שמעו איים אלי וְהַקְשִׁיבוּ לאמים מרחוק שם מט א. על מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו לְהַקְשִׁיב ירמ' ו י. והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נַקְשִׁיב שם שם יז. הִקְשַׁבְתִּי ואשמע לוא כן ידברו שם ח ו. שמעו זאת הכהנים וְהַקְשִׁיבוּ בית ישראל ובית המלך האזינו הוש' ה א. שמעו עמים כלם הַקְשִׁיבִי ארץ ומלאה מיכ' א ב. יען קראתי ותמאנו נטיתי ואין מַקְשִׁיב משלי א כד. שמעו בנים מוסר אב וְהַקְשִׁיבוּ לדעת בינה שם ד א. הַקְשֵׁב איוב שמע לי החרש ואנכי אדבר איוב לג לא. הַקְשִׁיבוּ כל יהודה וישבי ירשלם והמלך יהושפט דהי"ב כ יה. — והאל: אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו וַיַּקְשֵׁב יי' וישמע מלא' ג יט. אדני שמעה אדני סלחה אדני הַקֲשִׁיבָה דני' ט יט. — וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב: לך העמד במצפה אשר יראה יגיד וראה רכב צמד פרשים רכב חמור ורכב גמל וְהִקְשִׁיב קשב רב קשב ישע' כא ז. — והִקְשִׁיב האדם דבר פלוני: כי מי עמד בסוד יי' וירא וישמע את דבריו מי הִקְשִׁיב דברי וישמע ירמ' כג יח. שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הַקְשִׁיבוּ איוב יג ו. — והִקְשִׁיב לְ: בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך לְהַקְשִׁיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה משלי ב א-ב. בני לדברי הַקְשִׁיבָה לאמרי הט אזנך שם ד כ. בני לחכמתי הַקְשִׁיבָה לתבונתי הט אזנך שם ה א. ועתה בנים שמעו לי וְהַקְשִׁיבוּ לאמרי פי שם ז כד. — והִקְשִׁיב לקול: והקמתי עליכם צפים הַקְשִׁיבוּ לקול שופר ירמ' ו יז. היושבת בגנים חברים מַקְשִׁיבִים לקולך שה"ש ח יג. — והִקְשִׁיב אל פלוני, אל דבריו: הַקְשִׁיבוּ אלי עמי ולאומי אלי האזינו ישע' נא ד. ויאמרו וכו' לכו נכהו בלשון ואל נַקְשִׁיבָה אל כל דבריו הַקְשִׁיבָה יי' אלי ושמע לקול יריבי ירמ' יח יח-יט. — והִקְשִׁיב על דבר: מרע מַקְשִׁיב על שפת און שקר מזין על לשון הות משלי יז ד. משל מַקְשִׁיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים שם כט יב. — והִקְשִׁיב האל לקול האדם המתפלל, בקולו, שמע וקבל את תפלתו: הַקְשִׁיבָה לקול שועי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל תהל' ה ג. אכן שמע אלהים הִקְשִׁיב בקול תפלתי שם סו יט. האזינה יי' תפלתי וְהַקְשִׁיבָה בקול תחנונותי שם פו ו. — והקשיב תפלה וכדו': שמעה יי' צדק הַקְשִׁיבָה רנתי האזינה תפלתי שם יז א. שמעה אלהים רנתי הַקְשִׁיבָה תפלתי שם סא ב. — והקשיב האל אל רנת האדם, לאדם, באותה משמ': האזינה אלהים תפלתי ואל תתעלם מתחנתי הַקְשִׁיבָה לי וענני שם נה ב-ג. הַקְשִׁיבָה אל רנתי כי דלותי מאד שם קמב ז. — ואזנו של אלהים הִקְשִׁיבָה: תאות ענוים שמעת יי' תכין לבם תַּקְשִׁיב אזנך שם י יז. — ב) הִקְשִׁיב אל יי', למצותיו וכדו' שמע בקולו: gehorchen; obéir; to obey: לוא הִקְשִׁבְתָּ למצותי ויהי כנהר שלומך2 ישע' מח יח. אל תהיו כאבותיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשונים וכו' ולא שמעו ולא הִקְשִׁיבוּ אלי זכר' א ד. לא עשו תורתך ולא הִקְשִׁיבוּ אל מצותיך נחמ' ט לד. — והִקְשִׁיב על דבריו, באותה משמ': כי על דברי לא הִקְשִׁיבוּ ותורתי וימאסו בה ירמ' ו יט. — ובלי השלמה: החפץ ליי' בעלת וזבחים כשמע בקול יי' הנה שמע מזבח טוב לְהַקְשִׁיב מחלב אילים ש"א יה כב. וימאנו לְהַקְשִׁיב ויתנו כתף סוררת ואזניהם הכבידו משמוע זכר' ז יא. וידבר יי' אל מנשה ואל עמו ולא הִקְשִׁיבוּ דהי"ב לג י. — ואמר בן סירא: לב חכם יבין משלי חכמים ואזן מקשבת לחכמה תשמח ב"ס גני' ג כט. — ובתו"מ: שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להן שנאמר אז נדברו וכו' ר' ירמיה בשם רשב"ל, שבת סג.. שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן שנאמר היושבת בגנים וכו' ר' אבא בשם רשב"ל, שם שם. — ובסהמ"א: והמלך ער ועיניו עצומות והוא מקשיב את לחש דבריהם יוסיפון גינצבורג, לז. ויאמר אל המבקש הקשב לדברי אזניך רש"ט פלקירא, המבקש כה. — ואמר הפיטן: איש אשר הונוהו מוכי משפטים, מי שמך עלינו כמו שופטים, בו בלשון ניתעלה במשפטים, והקשיב אשר תשים לפני שבטים ינאי, קרוב' שמות, זולאי, קה. כרמי שלי, סמוך במחשבת, ביושבת, נועם מקשבת הוא, שיר אשירה נא, שבעתא ספסח, שם, רעב. ועת יד כאכזר שלח, היקשיב כרחום אל תישלח הוא, תמוך מידורות, קדושתא ליום כפור, שם, של. בתהלה כהקשבת לאבותינו שומע תפלה תעתר לנו בתחנונינו ולך יאתה תהלה רסע"ג, באדוני יצדקו, סדר עבודה, סדור רסע"ג, רפח. הקשיבה אדון לקול שועתם ולמכון שבתך השמים תעלה תפלתם שפטיה, ישראל נושע, סליח' יום ב. — ואמר המשורר: גמול תשיב ולה תושיב ותקשיב לשועתה ודמעתה ברדתה רשב"ג, לך נפשי, שעה"ש 40. שמע קול מיסרך והקשב לאמרתו רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 2.
— נִפע', נִקְשָׁב, — נשמע: החכמה אשר ישיגוה אוהבי ה' שונאי רע, עשה ולא תעשה, המשכיל והנקשבים והנשמעים במאמר איוב בסוף דבריו השמיע ואמ' ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וכו' ר"י ברצלוני, פרוש יצירה, 276. — ואמר הפיטן: אלהים אלי אתה גדודיך בעצרת ישבו, געים כצאן היום יקשבו בקראי ענני יום גאוליך נקים יחשבו רשב"ג, אלהים אלי, שעה"ש 44.
— פִע', °קִשֵּׁב, — שִׁמַּע, גרם להקשיב, ואמר הפיטן: וזאת קישב בקריאתו, וזאת רצף ברשימתו, וזאת שימע בתמיתו ינאי, וזאת אימץ, קרוב' דבר', זולאי, רנז. קשב לנגיד קח קשת וחצים רסע"ג, למען אב, הושענא, סדור רסע"ג, רמא.
— הָפע', °הֻקְשַׁב, — שהקשיבו לו: כמה כתבים כתבתי בעדם מצדי ומן הישיבה בדברי תחנונים, מדוע לא הועילו, איך לא הוקשב אל דבריהם, איך לא נשאו חן בעיני אחיהם ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 155. — ואמר הפיטן: לקולו כיוקשב יובעת כל מושב ר"א קליר, אשא דעי בצדק, שופרות, מוסף א ר"ה. הלא כל ימיו מעט ורעים, וכל מעשיו עונות ופשעים, ובלבבו יבין ושב ורפא לו לקולו כיוקשב אדם איך יזכה, סליח' מוסף יוה"כ.
1 [רק כאן בבנין קל במקרא, ואף במקום זה אפשר שהכונה להִפע' תַּקְשֵׁבְנָה.]
2 [בברכות ה: - ו. נאמר: שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו טורפין לו תפלתו בפניו וכו' ואם המתין מה שכרו, אמר ר' יוסי ברבי חנינא, זוכה לברכות הללו שנאמר לוא הקשבת למצותי וכו' ע"כ. ופרש רש"י: לוא הקשבת לשון המתנה היא, ע"כ. אמנם נראה שהבין הדרשן גם כאן הקשבת כלשון שמיעה, כלומר, לו שמעת לתפלה במקור נדפס "לתפלת" של חברך.]