1 רק מ"ר, קִשֻּׁאִים, *קישואין, ― צמח ממיני הדלועים, Gurke; concombre; cucumber זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הַקִִּשֻּׁאִים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים (במד' יא ה). ― ובתו"מ: הנוטע שתי שורות של קישואין, שתי שורות של דלועים וכו' מותר, שורה של קישואין שורה של דלועים וכו' אסור (כלא' ג ד). אם אכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית וישלם מהן (תרומ' ו ו). הקשואים והדלועים והאבטיחים והמלפפונות וכו' חייבים (במעשרות) גדולים וקטנים (מעשר' א ד). איזהו גרנן למעשרות, הקשואים והדלועים משיפקס וכו' (שם שם ה). המוציא וכו' זרע קישואין שנים, זרע דילועין שנים וכו' (בשבת, חיב) (שבת ט ז). שֶׁבֶת, רואין אותו כאילו הוא שומר קשואין, שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו (ב"ק ח א). שנים לוקטין קישואין, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב (ר' עקיבא משום ר' יהושע, סנה' ז יא). והקורנית והקישואין והדילועין והמלפפונות ופול המצרי מין זרעים הרי זה כלאים בכרם (תוספת' כלא' ג יב). ר' היה לוקח קישואין בכורות למלכות וקובע מעשר שני שלהן על כל עוקץ ועוקץ (ר' חנניה, ירוש' מע"ש ד א). ולא עוד אלא שאני שונה וכו' שלשת אלפים הלכות בנטיעת קישואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף, פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך, אמר לי, רבי למדני בנטיעת קשואין , אמרתי דבר אחד, נתמלא כל השדה קשואין, אמר לי, רבי, למדתני נטיעתן למדני עקירתן, אמרתי דבר אחד, נתקבצו כולן למקום אחד (ר' אליעזר, סנה' סח.). למה נקרא שמן קישואין מפני שקשין לגופו של אדם כחרבות (דבי ר' ישמעאל, ע"ז יא.). ― ובסהמ"א: הקישואים קרים ורעים בגוף מכבידים על הקרבים בל יטחנו בקרב והמרבה לאכול מהם מרבים חלאים (אסף, 33:). וישובו בני יעקב על כל אנשי געש אשר אתם מחוץ לעיר ויכו בהם מכה רבה מאד כהכות בקשואים ולא יכלו כלם לעמד נכח בני יעקב (ספר הישר, וישלח, לבוב, לח:). ובניסן יש להם גדגדניות ואגוזים וקשואים ודלועים וחרובים (מסעות בנימין מטודלה, הוצ' גרינהוט, 93). כיון דבכל קישואין הפנימי מר והחיצון מתוק למה לא יתרום מזה על זה (תוס' ב"ב קמג., ד"ה אין לך). הקישואים (קירביזע) המה ג"כ ממין אבטיח אולם המה גדולים מהם ויש מהם לפעמים אשר משקלם מאה ליטראות או יותר ואינם מתוקים וטובים כהאבטיחים (לינדא, ראשית למודים א ז, ל:). ― °קִשּׁוּאֵי חֲמוֹר, ירוקת חמור, צמח בר שפריו דומה לקִשֻּׁא, ובנגיעה בו הוא זורק את זרעו Eselsgurke, Springgurke; concomnre sauvage; squirting cucumber: וירוקת חמור, פי' קישואי חמורים יקראו אותם קותל חימאר בטיית (פרוש הגאונים, אהל' ח א). ועוד יקח שמן של קישואי החמורים (אסף, 47.). קישואים של חמורים הם גפן שדה (שם, 112). ועשב קשואי החמור הנקרא בלשון רומי קוקומרינא אם רועין בהן הדבורים, לרוב אותו הדבש רע הוא למאד (ר"ש דונולו, ס' המרקחות, שטינשנידר, I). וחבש אחורי המוח בשמן קשואי החמור (נרבוני, ארח חיים ג ז, כ"י ביה"מ שכטר). ועוד קצח ד' משקלים מיץ קשואי החמור ד' משקלים וכו' יולש בשמן אל חנא או בשמן קשואי החמור וירטה בו פנימי האף (קאנון ג א ב יב). שרש קשואי החמור או סחיטתו בחומץ (שם ג ז, שנים ד).