קשב
1, ממנו °הַקְשָׁבָה, קָשַׁב, קַשָּׁב, קַשֻּׁב, קֶשֶׁב, °קִשָּׁבוֹן, °קְשִׁיבָה.
1 [אין שרש זה אלא בעבר' בלבד, אך אפשר שמקביל לו בערב' קבשׂ قبس במשמ' טבע והדפיס בספר ובזכרון, ובעבר' טבע באזנו: ונראה שנולד הפעל קשב ראשונה בהפע' הקשיב (עי' גם בהערה שאחר זו בערך הבא.). ואמנם בערוך ערך קשב הובא מגיט' נו.: וליעלון בך תלמידך דאנהו קשבי דחייא קליל (ממית), פי' ישכבון עמך חד מן תלמידך במטה דלהוי משוי משום שהם יודעין שהחי קל, ע"כ. אך בנסחותינו: דאינהו ידעי, ואולי בעקר: קָחָשֵׁי ביה, כלו' מרגישים בו.]