, קישוי, ש"ז, — א) מצב האשה המקשה ללדת: כמה הוא קשויה וכו' אפילו ארבעים וחמשים יום (נדה ד ה). אין קישוי יותר משתי שבתות (ר' יוסי לר' שמעון, שם שם). כמה יהא קישוי ויהא תלוי כולד, אפילו ארבעים וחמשים יום (תוספת' שם ה ט). דאע"ג דמתחיל קישוי בשלישי ושפתה מעת לעת טמאה (נדה לז:). — ב) מצב הדבר הקשה, וביחוד מצב הזכרות שנתקשה, Härte; dureté; hardness: אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת (רבא, יבמ' נג:). — ובסהמ"א: ואמר רב אשי מערה בעצמו בקישוי1 לא משכחת לה כלומר בקישוי גיד וכו' גיד בלא קישוי נקרא מת (ר"ח, סנה' נה.). נעוץ צפרניך בקרקע עד שימות האבר ויסור קשויו ואח"כ תפרוש (הוא, שבוע' יח.). אם ישמש אדם באבר מת כלומר בלא קישוי בעריות פטור (הוא, שם שם). שהוא צריך להוסיף על מזונות אשתו בימי קישויה (רש"י ב"ק נט., ד"ה גבי מזונות). והשיג בחוש מישושו קרירותה וקשויה (של האבן) (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י). היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי לא יפרוש מיד והוא בקישויו שהנאה לו ביציאתו כביאתו (רמב"ם, איסורי ביאה ד יא). יוליד דם ממוצע הגוף וירחק המותרות ויועיל לקישוי האבר (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה פרק שני, חלב). והיבש נוטה קצת אל החמימות, ישבור כח הקשוי ומיבש הזרע (שם שם, כסבר). שכל שהקישוי נעשית לדעת היתר ואח"כ נאנס בהיותו עומד בקישויו ודאי אונס גמור הוא (מגיד משנה על הרמב"ם, איסורי ביאה א ט). — °ובמשמ' קְשִׁי המעשה, ההבנה, Schwierigkeit; difficilté; -y: שבזמן שאדם כותב לחבירו תיבה בלא נקודות אינו יודע מה ענינה וכו' ואם יש בה מלך אז יודע הענין בלא קשוי (הורית הקורא, דרנבורג, 53).