קְשׁוּתָה

° 1, ש"נ, — צורה כדמות קֶשֶׁת, קטע של עִגּוּל: בארבעה דרכים המדידה נקבצת ואלו הן, המרבעת, והמשלשת, והעגלה, והקשותה (משנת המדות א, 54). והקשותה בד' פנים, בקשת, וביתר, ובחץ, ובגג (שם שם). (הרוצה למוד השדה) הקשותה כיצד, נותן החץ על היתר שניהם בבת אחת ומצרף אותה בתוך חצי החץ ומעמידן לצד, וחוזר ולוקח חצי היתר וצורפו בתוך עצמו ומחלק על י"ד והעולה מוסיפו על העומד והעולה היא המשיחה (שם ב, 53). אם היתה הקשותה חסרה משליך חצי מחצי חוט העגולה וכו' ואם היתה הקשותה יתרה משליך חצי חוט העגולה מחצה וכו' (שם ה, 46). 



1 [בעקר נק' מן קָשׁוּת, ת"ז, בדמות קשת.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים