*, קישוט, ש"ז, — א) שה"פ מן קָשַׁט1, פעלת המְקַשֵּׁט, נתינת תכשיטים ועדיים: הנאת קישוט עלי לעולם אם אתקשט ושבועה שלא אתקשט (רב יהודה, נדר' פ:) — ב) תכשיט, עֲדִי, Schmuck; ornement; adornment: אשה  חשובה נהנית מריח קישוטיה ל' יום (אביי, כתוב' עא:). כמה קישוטין2 קשטתי אתכם (רבי, מד"ר איכ', מה אעידך; פסיק' ר"כ, נחמו, בובר, קכד:). — ובסהמ"א: כי כונת כל מטיב לזולתו מבני אדם היא לתועלת עצמו תחלה ולקנות קשוט נאה לעה"ז או לעה"ב (ר"י א"ת, עבודת האלה', פתיח'). — ואמר הפיטן: הרחק כאור חמודים קשוט לשון למודים (מרדכי, צאינה וראינה, יוצ' א פסח). מה יפו קשוטיך בעז ותפארת (שמעון בר יצחק, צאינה וראינה, יוצ' שבת חוה"מ פסח). — °מלאכת הקִשּׁוּט, Kosmetik; cosmetique; -ic: ראיתי להעתיקו בהיות רב התועלת הנמשך ממנו במלאכת הרפואה ובמלאכת הקשוט ומלאכת האלקימיאה (הקד' לתרגום ספר הרפואות לאלזהראוי). — ג) °כמו א. אִמּוּת3, ברור האמת: הזיכוך והקישוט וכו' והקישוט הוא שיתרשם בנפש האמת הברור עד שיגלו לה האמתיות האלהיות, גם כל המציאות כלו על סדרו (הקדמת ר"י אלבלג לס' דעות הפילוסופים לאלגזלי, 10). שההצלחות כולן בזויות בערך אל ההצלחה הנצחית שהיא הצלחת האחרית התלויה בשלימות הנפש, ושלימותה הוא בזכוך ובקשוט וכו' והקשוט הוא לילך בדרך טובה וישרה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ז).