ג. קָשַׁשׁ

°1, קל לא נמצא. 

— פֻע', בינ' °מְקֻשָּׁשׁ, — קשה שבקשים, קשה ביותר, ואמר הפיטן: כלכל עדני מתשישות יסרני קשות מקששות2 (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח).

— הָפע', °הֻקְשַׁשׁ, — נתקשה:  נוקשה, עיסה שהוקששה, לא חמץ גמור ולא מצה (רגמ"ה, מנח' נד.)



1 [פעל שנגזר מן קָשֶׁה.]

2 [ומטה לוי פרשו מן א. קשש:  מקושטות וישרות; ומעשה אורג מן ב. קשש:  מלוקטות יחד, והכונה למצות התורה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים