פ"ע, קוֹשּׁוּ1, — א) קַשׁ האדם, הגוי, היה ישר ואמתי: התקוששו וקושו2 הגוי לא נכסף בטרם לדת חק כמוץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יי' בטרם לא יבוא עליכם יום אף יי' צפנ' ב א-ב. — ואמר הפיטן: התקוששו וקשו מאלהיכם בושו ורחצו והטהרו ומטנף הברו רי"ץ גיאת, מה יתרון, שעה"ש 22. נפשי קומי מנומת ערשי כחשי זכרי והתאוששי קושי והתקוששי ר"י נג'ארה, נפשי קומי, עולת חדש לט. — ב) ובמשמ' נורה מן הקשת3: יש מזיק שהוא פורח כעוף וקושש3 כחץ ר' ברכיה הכהן, תנחו' נשא כג.
— פוֹעַ', *קוֹשֵׁשׁ, — כמו קָשַׁט פִע' במשמ' ירה בקשת: כקורת חצים שהכל מקוששים4 בה והיא עומדת (מד"ר איכ' ג, דרך קשתו, מובא בערוך ערך קר).
— הִתפ', הִתְקוֹשְׁשׁוּ, — כמו קל, התקושש האדם, יִשֵּׁר את עצמו, את דרכו5: הִתְקוֹשְׁשׁוּ וקושו הגוי לא נכסף צפנ' ב א. — ואמר הפיטן: התקוששו וקשו מאלהיכם בושו ורחצו והטהרו ומטנף הברו רי"ץ גיאת, מה יתרון, שעה"ש 22. יהירים התקוששו וזכרו והתאוששו, שאו לבב וכפים אל אל בשמים רשב"ג, שוכני בתי חמר, ביאליק-רבניצקי ב, 88. זכור זאת והתאושש והכלם והתבושש והתקושש, עד אנה כעור יום תגשש ובאפלה תמשש רמב"ע, דוקס, 67. עניה התקוששי זכרי והתאוששי עפר התפלשי הוא, אם חסדיך, שם, 78. התקושש והתאושש והכלם והתבושש (ר"י הלוי, אברך את ה', מובא בשבט מוסר פרק כט). יראה לבשים ומתבששים, מתאששים לעבדך ומתקוששים הוא, אלהים אל מי אמשילך, דיואן ג, 293. אחי התקוששו והתבוננו איך ולמה, במה תתאוששו עבדו ביראה ואימה, גם עוד התבוששו ועטו עדיי ערמה סליח' ר"ה, סדור ארם צובה. והתקוששו והקדישו לחי יושב על כסא יצחק בר משה, שאו לבבכם, אופן לשבת לפני ר"ה. — ואמר המשורר: על אויביו יתגבר להחלישה ואוהביו על רצונו להתקוששה יהודה הדסי, אשכל הכפר שסד, קלח:. על כן זכרו זאת והתאוששו ולעשות חסד בטרם תהפוכות הזמן התקוששו ר"י חריזי, איתיאל כה. אולי להצדיק האמת עמדו בסוד, ישאו עוד דבר ויתקוששו יהגו מזמותי, דברי חכמים, עח. — °ובמשמ' השתדל: חכמה ותושיה נודעת מן הבריאה והיצירה שהיא עולה במחשבה בהתקששם החכמים בשכלם וכו' נסי בן נח הקראי, לקו"ק, נספח', 9. וכל מי שיעשה דבר מן משענת חכמתו שלא משכל המתקוששים ולא מתורת אלהים קדושים יבוש ויחת וכו' שם שם. שהחכמה היא משכל תושיית המתאוששים, יש בה מחלוקת בין האנשים המתקוששים שם שם, 10.3
— פֻע', בינ' °מְקֻשָּׁשׁ, — מכֻון לאמת: שמעו אמרים מפורשים מקוטעים ומקוצרים ומקוששים יהודה הדסי, אשכל הכפר שסד.
1 [במקצת ספרים השי"ן רפה ורד"ק כתב שהיא דגושה לחסרון הכפל כמו בבו את העיר יהושע ו וכן הוא בס"ס מנחת שי, צפנ' ב א. ובקצת ספרים חסר ויו, עי' גינצבורג.]
2 [לא נתבררה משמ' הפעל בקל ובהתפ'. התרגומים הקדומים הבינוהו במשמ' התכנס, התאסף. כך השבעים: Συνάχϑηιε ϰαί συνδέϑητε; ת"י: אתכנשי ואתו ואתקרבו; ולג': convenite, congregamini. ואחריהם הלכו כמה מן המפרשים העברים, בעוד שאחרים גזרוהו מן ב. קשש (קושש קש), וגם קבלו את דרשת חז"ל קשט עצמך תחלה ואח"כ קשט אחרים, וישבו את לשון הכתוב בדרכים שונות, או שבארו את המלה בלשון קשישות וזקנה, ועוד. השוה דברי רש"י: התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש, וקושו מעשיכם, השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשים וכו', עשו שניהם לשון היקש, אדם המשוה עצמו וישֶׁר דרכו, ע"כ. וראב"ע: התווכחו והוכיחו, ור' משה אמר התקבצו וקבצו מגזרת מקושש קש שהוא לאסוף הקש, ואחרים אמרו כמו תרגום זקנתי ושבתי, ע"כ. ור"א מבלגנצי: הקבצו והתלקטו וקבצו גם אחרים עמכם, ע"כ. ורד"ק: ענין חפוש הדברים ולקיטתם כמו לקושש קש, מקושש עצים וכן פי' התקוששו התחפשו מומיכם וחפשו מומים אחרים אחר כך ובערו אותם וכן ארז"ל מזה הפסוק קשט עצמך וכו' ועוד אמרו נקשט גרמין עד לא נקשיט אחרנין, ע"כ.
ואמנם דרשת החכמים אינה יוצאת ידי הענין בזה, שלא על תקנת אחרים מדֻבר, אלא שתי הצורות התקוששו וקושו אחת הן בענין, והפעל השני אך חוזר על הראשון בצורה אחרת, כדוגמת התמהו תמהו, השתעו ושעו, השיבנו ונשובה וכדו', אך עקר המשמ' שבדרשתם, תקנו וישרו את עצמכם, כנראה נכונה היא. כי כמבֹאר בהערות לשרש קשט ולמלים הנגזרות ממנו, נולד שרש זה מן המלה קֶשֶׁת (שבאה אף בכתיב קשט) במשמ' יריה בקו ישר; והואיל ואין ת זו של קשת שרשית (עי' קֶשֶׁת, הערות), אפשר היה לגזור פעל המשמ' של קשט אף בצורה קוש או קשש, והוא הבא כאן לאמר: ישרו עצמכם והיו ישרים, ובירוש' תענ' ב א נאמר: נתקושש גרמן ובתר נקושש חורנין, ע"כ, במקום קשט וכו' שבבבלי.
ובסהמ"א השתמשו בפעל במשמעתו השונה לפי פרושי המפרשים.
5 עי' בהערה הקודמת ובערך קָשַׁט, הערות.
3 במד"ר במד' יב: וקושט, וכן במד"ר תהל' צא; ובילק' שמע' תהל' תתמב: וקושת.
4 העיר קוהוט למקום ערוך השלם ערך קר, קורה, עמ' 185: ובעיקרי התלמוד מקשקשין והכל אחד עיי"ע קש ובדפ"א בט"ס מקושטים ובנו"ג מורים... והיא נצבת, ע"כ.
5 עי' קל, הערה.
3 במעגל טוב השלם לחיד"א הוצ' מק"נ, 21 נדפס: והיו מתוכחים ומתיעצים מתאוששים ומתרעשים מתקוששים ומתגעשים מהנדנין ומפקפקים יום ולילה, ע"כ, ונראה שצ"ל מתקוטטים.