קַשְׂוָה

קָשָׂה, ש"נ, רק מ"ר קְשָׂוֹת, סמי' קְשׂוֹת, כנ' קְשׂתָיו, כמו קַסְוָה, כוס, ספל לנסוך1: ועשית קערתיו וכפתיו וּקְשׂתָיו ומנקיתיו אשר יסך בהן זהב טהור תעשה אתם (שמות כה כט) ויעש את הכלים אשר על השלחן את קערתיו ואת כפתיו ואת מנקיתיו ואת הַקְּשָׂוֹת אשר יסך בהן זהב טהור (שם לז יו). ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית ואת קְשׂוֹת הנסך (במד' ד ז). והמזלגות והמזרקות וְהַקְּשָׂוֹת זהב טהור (דהי"א כח יז). ועי' קַסְוָה2.



1 [כך השבעים (σπόνδια), סומכוס ותיאודוטיון (φιάλας), פשיט' (זבורא) ועוד, וכך נראה נכון לפי הענין. ורש"י והערוך, המפרשים כמו חצאי קנים חלולים וכו' על פי הערב' טעו בזה, כפי שהראה ראב"ע לכתוב (עי' שם). בצורה קסותא או קשותא באה המלה אף בתרגומים הארמיים.]

2 [למלה ערב' אחרת, קַשְׁוַה قشوة במשמ' בשֶׂם מתכון ריב"ג (סה"ש, קשה), הכותב: וכלי הסיכה נקרא במשנה קוסיא והוא דומה ללשון הערבי שאומרים לכלי שמשימים בו בושם הנשים קשוה. והקרוב אצלי בקסת הסופר שהוא מן השרש הזה ומן הענין הזה השני אע"פ שנכתב בסמך כי הקסת דומה לכלי שמשימין בו הסיכה, ע"כ. ומעין זה ארב"ע בפרושו הקצר.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים