1, ש"נ, — שם משקל נכון לכסף: ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קְשִׂיטָה (בראש' לג יט). ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קְשִׂיטָה (יהוש' כד לב). ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיתיו וכל ידעיו לפנים ויאכלו עמו לחם בביתו וינדו לו וינחמו אתו וכו' ויתנו לו איש קְשִׂיטָה אחת ואיש נזם זהב אחד (איוב מב יא). — ובתו"מ: כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה קשיטה, למאי נפקא מינה, לפרושי מאה קשיטה דאורייתא מאה דנקי (רבי עקיבה, ר"ה כו.).
1 [הוראתה העקרית של המלה היא (מדה) נכונה, קשׁיטה בארמ', כשנוי מבטא שרבים כמוהו בלשון המקרא, וכן משמש קִשְׂט قسط בערב' במשמ' מדה נכונה, משקל נכון. אמנם חז"ל הבינו את המלה, על פי שמוש הלשון הארמ' בזמנם, בהוראות שונות, במשמ' מטבע, קשוט או טלה (עי' מד"ר בראש' צט), וגם כונת ת"א הורפן היא טלאים, ות"י מרגלין כלו' תכשיטים, אך אין מקום להוראות אלו בכתובים.]