1, ממנו *קִשּׁוּט, *קָשַׁט, *קַשָּׁט, קֹשֶׁט, קֹשְׁטְ, °קְשֹׁט, *קַשְׁטָנִית, *תַּקְשִׁיט.
1 [עקר משמ' השרש הזה כנראה יִשֵּׁר, ומכאן קֹשְׁטְ בעקר יֹשֶׁר, ומכאן אמת, והפעל קִשֵּׁט, יִשֵּׁר ותקן, ואח"כ אף פֵּאר ושִפר בקשוטים, ובמקום קֹשְׁט, בעבר' ובארמ' ואף בסור' של א"י ובערב' קשׂט قسط, בא בסור' הבבלית קושתא בתי"ו. ובתו"מ נשמעה ק על יד ט לפעמים כמו כ, ומכאן תַּכְשִׁיט, ואף כִּשֵּׁט במקום קִשֵּׁט: מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומכשט כלות (מד"ר בראש' ח, תיאודור, 67), וכן בסיר' חדשה, ובשמרונית בא אף כשת במקום קשט, וכן למשל בא שם כשית במובן טוב ונאה (עי' דברי ז. בן-חיים, תרביץ י, 368) וזה כנראה אף מקור הדרוש שפרשו בו האשה הכשית במד' יב א) בספרי (ועי' רש"י), אשה נאה. וכנראה יש לפרש מן קשט, אף קְשִׁיטָה, עי' שם.
אך למעשה אין קשת, במשמ' זו, ישר, אמת, מקורית בעבר', אלא שאולה מארמ', ואף איננה מקורית בכל שפה שמית אחרת; ומצד אחד מורים כמה שמושים בתו"מ ובסור' על הקשר שבין משפחת מלים זו אל קֹשֶׁט, ככתיב אחר במקום קֶשֶׁת, שיורים בה חצים בקו ישר. ועל כן יש לראות את כל השרש קשט אף במשמ' ישר, אמת וכו' לא כקדום, אלא כמשני, נגזר מן קשת, קשט במשמ' היריה הישרה, כחץ מקשת. ולפי זה סודרו גם הוראות המלים.]