* 1, ת"ז, — שיך לשנה הרביעית מנטיעת הכרם: כרם רבעי, בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור (פאה ז ו; מע"ש ה ג). אין לעכו"ם כרם רבעי (ר' יהודה, תרומ' ג ח). כיצד פודין נטע רבעי (מע"ש ה ד). הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו (שם שם ה). בערתי הקדש מן הבית, זה מעשר שני ונטע רבעי (שם שם י). העלים והלולבים וכו' מותרים בערלה וברבעי ובנזיר (ערלה א ז). אתרוג שוה לאילן וכו' בערלה וברבעי ובשביעית (בכורים ב ו). השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו הרי אלו לא יאכלו (ב"מ ז ז). נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה (סנה' א ג). כיוצא בו אמרו כרם רבעי, אמרו לו (לר' יהושע) מה הלשון רבעי, אמר להם כך שמעתי סתם, אמר בן עזאי אי אפשר, אם אומר אתה רביעי לאחרים במנין, וכשאתה אומר רבעי בן ארבע שנים (פרה א א). — °ובדקדוק במשמ' מלה בת ארבע אותיות השרש: ואם יאמר כי שקערור שם חמשי לא ימצא בחמשי כפול כמהו, והוא אם כן רבעי כפול הלמד השניה, וכן אומר ברעמסס כי הוא כמו כן רבעי כפול הלמד השניה (ר"י א"ת, הרקמה ו, 36). אם תחשב שלשה בארבעה והם אותיות המלה הרבעית יעלה ממנה כ"ד (הורית הקורא, דרנבורג, 17). הבנין הרבעי והוא בשמות לבד יבא על פעלל כמו פלדש בדקר סרפד (שם 45).