ש"ז, — כמו רְבִיצָה, רביצה בעפר מות1: מי מנה עפר יעקב ומספר את רֹבַע ישראל (במ' כג י). — ואמר הפיטן: זכר ראש עפרות ותולדות ספורות, רשום ספורות למספר חול יזכור, רובע מספרות מחנני לכפרות רגש שופרות לשפררם יזכור (ר"א קליר, זכר תחלת, מוסף א ר"ה).
1 [רב המפרשים והמתרגמים הקדומים הבינו גם מלה זו במשמ' א. רֹבַע, החלק הרביעי מישראל ומן החדשים היו שהציעו קריאה אחרת, ואחרים בארו רבע כאן עפ"י ההקבלה אל עפר במשמ' אבק, בערב' ע'ברה غبرة , שמרונית רבוע, סור' מא"י: רבוח, אשור' תַרְבֻאֻ במשמ' זו. ואולם אין אף עפר בא בפסוק זה אלא כלשון רביצה בעפר מות. בלעם בא למנות ולחשב כיצד אפשר להשמיד את ישראל, ובזה לא הצליח, ועל כן הוא אומר: מי מנה עפר יעקב, מי יוכל למנות שעת הכשלו של ישראל עד עפר, ומספר את רבע ישראל, כלו' ומי יספור את רבצו במות; אדרבה: תמות נפשי מות ישרים (כאלה, ואולי צ"ל: ישֻרון) ותהי אחריתי כמהו. ועין בדרשת חז"ל המובאת בערך א. רְבִיעָה.]