1 [עי' בהערה לשרש, ובהערה שאחר זו.]

2 [כך היתה הנסחה לפני ר"י חיוג ספר דקדוק, הוצ' דוקס, 183; שם הוצ' נוט, עמ' 123, וכך כנראה נכון ולא וְרָחַב כבספרים. ואמנם כתב רד"ק שרשים, ערך רהב וז"ל: ותמה אני ממה שמצאתי בספר הנקוד לרבי יהודה חיוג שכתב ופחד ורהב לבבך בה"א ואמר כי הריש הקמוצה והה"א פתוחה וכו' ואנחנו קבלנו וְרָחַב בחי"ת וכן כתבו ר' יונה בחי"ת, ע"כ. וכן אמר ר"א בחור בנמוקים שהוסיף לדברי רד"ק, וז"ל במסורת רהב הם שנים עשר בלישנא דכתיבין ולא מנו זה עמהם משמע שהוא ורחב בחי"ת, ע"כ. אך השוה גם שמוש זה של רהב על ידי פחד של רשב"ג המובא כאן, שאולי הָשפע מקריאה בכתוב.]

2) [הפרשנים העברים הבינו פעל זה כאן כלשון חזק, ועי' ב. רָהַב הִפע'. אך אין הבנה זאת טבעית בענין, ועל כן הולכים רב החדשים אחר השבעים המתרגמים ἀνεπτέϱωσάν με, בקֵרוב: מנגדי. אין לסמך פרוש זה על המלים: אֲיֻמָּה כנדגלות שלפני זה, כי אין מלים אלו, הבאות כאן וגם בפס' י כהמשך אל יפה כלבנה וכדו', לשון אימה ופחד,אלא לשון התפלאות על יפי זה; וכנראה יש לבטא את האותיות המקוריות שבכתיב החסר אימה כנדגלת: אֵי מַה כֹּ(ה) נִדְגַּלִתְּ כמה את נדגלת ודגולה, כלשון דודי צח ואדום דָגוּל מרבבה שה"ש ה י.]