1, ש"ז, — מעשה הנוגשׂ בגאות וגאוה: ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רַהַב הם שבת2 (ישע' ל ז). — °ובמשמ' ממשלה וגדולה3: וימי הממשלת והרהב רובם עמל ואון (ראב"ע, קהל' ב יח). ושם היה החכם רבי יהודה בר נתנאל היה לו בלשון הקדש ממשל ורהב (ר"י חריזי, תחכ' מו, 351). הרהבים להבים והזהובים זבובים ותענוגות בני אדם שדה ושדתין (ידעיה בדרשי, בחינת עולם ד). — ואמר הפיטן: ציצת הזהב והמשל ורהב בצאתי ממצרים, אפס העזר והשלך הנזר בצאתי מירושלים (אש תוקד, קינ' ת"ב, ספרד'). גלה כבוד מישראל וסר ממשל ורהב, כל רואה בני ציון שואל איכה יועם זהב (על נהרות, קינ' ת"ב, תימנ'). — ואמר המשורר: יאתה ממשלה ורהב למנורה כלה זהב (ר"י הלוי, ליהודים היתה אורה, דיואן א, 110). — °ובמשמ' עֹז ואמץ לב4 וכדו': ואל תתאו חמר וכו' שתותו לרהב בכסות הזהב וכו' (דונש, דעה לבי, שעה"ש 3). טוב לקוראיך בנפש רהב טרחם נשא ולכלכל יהב יקר חסדך עלי ירהב וכו' (שלמה הבבלי, אין מי יקרא, סליח' יום א). וכן ראוי לאדם הנלבב אחר היותו בן ארבעים שהגיע לבינה ורעננותו הולך וחסר אבל קודם לכן רהב רתיחת הנערות והבהרות ימנענו (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קפו:, לחג הסכות). עורי ברה גזרת להב משינת בקר נאהב הללי בוראך ברהב בחצרות בית ה' (ר"י נג'ארה, עורי מאירת, עולת תמיד קכא). בפני דודה לחזוז אין עז אין רהב (מיכ"ל, שלמה). — °ובמשמ' יהירות וגאוה: על כי תועים למד תעוב מסכה ומאס רהבי גויה ונעמתה לו יסכה (ר"א קליר, אלים כהשעין, קרוב' ב סכות). קנינך שנאה ואהב וכסף וזהב באונך וזרם ולהב ושפלות ורהב בגאונך (רי"צ גיאת, קנינך, שעה"ש 20). שבת רהבם וגסותם שלהם ראוי הוא לשבות (רש"י, ישע' ל ז). יהודה יעלה במעלות השכל יראה נדיבות הזמן תחתיו תחתיו שחחו רהבי הספקות (עמנו', מחב' יב, 94). — ואמר המשורר: והמה יזמו כבוד לנפשם להכניע עד ארץ רהבי5 (משלם דאפיאירה, המיראת משנאים, ידיעות מכון שוקן ד, יד). השפיל דוד שיאו (של גלית), מחץ ראש דובר רהב (שלום הכהן, ניר דוד, 64). — ואמר המליץ: קשה לב רבים מכאוביו ורהב6 ישפות און על און (ב"ז, ב"ס ג כג). רהב7 שנוא בעיני אלהים ואדם כי על שניהם יעול (שם י יא).