פ"ע, יִרהֲבוּ  רָהַב באדם, התגאה לפניו, התגדל והתרברב עליו1: יִרְהֲבוּ הנער בזקן והנקלה בנכבד (ישע' ג ה). — ואמר בן סירא: השמר אל תרהב מאד ואל תדמה בחסירי מדע (ב"ס גני' יג ח). — ובתו"מ: יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות (ר' אחא בר יעקב, חגי' יד.). — ובסהמ"א: ובו תמשול על הזמן ותרהב כי הפיק לבך אשר אהב (ר"י חריזי, תחכ' כג, 218). מה נחמד עט סופר ירקרק ומצהב נעים ונאהב בגבורים ירהב ולערוך קרב מאמר יאהב (שם לב, 261). כי אחרי התהו פנה ואחרי ממון חמד ורהב ויעש לו אלהי זהב (בגידת הזמן, טו:). — ואמר הפיטן: כלי זין עליהם מלהיבים, יחד גם להרגם רוהבים (ר"א קליר, תרחק, סדר א שבוע'). ושח אורר שופט ונשיא רוהב2 (רסע"ג, אנכי אש, אזהרות, קבץ מע"י גאו' ב, 42). לא תגנב, כי תאסף כסף וזהב ובו לא תרהב (ר"י הלוי, וירד איש, דיואן ג 103). בין לוהטים עוללי שוכבים ובני אמתם בהם רוהבים (הוא, לכם בני ציון, שם ד, 84). — ואמר המשורר: הירהב הזמן ברב ורבא ואם ביניו ובין תלמוד מריבה (ר"ש הנגיד, הירהב, בן תהלים עג, ששון, נ). עד ירהבו נקלים בנכבדים חנם וגם ילעג לשב עולל (רמב"ע, תרשיש ח, 74). איך תקרא הצורף, אריה טורף, ומה יאמר בעת ירהב, בוזו כסף בוזו זהב (עמנו', מחב' ו, 49). אני את אוהבי אהב אני על רוזנים ארהב ולי כסף ולי זהב (מחב' , 75). כבוש סודך והשמר והשקט ולא תהיה אנוש רכיל ורוהב, ודבר תעלומה לאויב לעולם לא תגלהו לאוהב (תוצאות חיים בשתי הידות למנחם מלונזאנו). מה יתגאה אדם עפר ואפר לרהוב בנפשו לאמר לי הגדולה לי ישתחוו כל בני אמי (צבי הירש דרנבורג, יושבי תבל, 70). ומרחם הים שדיהם נשאו ממים אדירים ראשיהם ירהבו (הריסות טרויא, 11).

— הִפע', תַּרְהִבֵנִי, — הרהיב האלהים את האדם, הגדיל והרים רוחו3: ביום קָרָאתִי ותענני תַּרְהִבֵנִי בנפשי עז (תהל' קלח ג). — ובתו"מ, הרהיב האדם את האל, הגדיל והמליך אותו4: בשעה שבית דין יושבין וגוזרין תעניות והיחידים מתענים הקב"ה אומר, איני יכול לסבול שהם הרהיבוני, הן גרמו לי לפשוט ידי בעולמי, ובשעה שבית דין גוזרים תעניות ותינוקות מתענים אומר הקב"ה איני יכול לסבול שהם הרהיבוני, הם המליכוני עליהם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, ובשעה שגוזרין תעניות וזקנים מתענים אומר הקב"ה איני יכול לסבול שהם הרהיבוני, הם קבלו מלכותי בסיני (מד"ר שה"ש, הסבי עיניך). — ובסהמ"א: מי שהגיע לתכלית מה שיאהבהו וירהיבהו עליו לפחד מתכלית מה שימאסהו וירגיזהו (אברהם בר חסדאי, תרג' בן המלך והנזיר, שער ב). ואמרתי זה היום יום בשורה כי יש לעט תמורה והמספרים השיבוני הם הרהיבוני יש ויש תנה ידיך נס נא את עבדיך (מעשה הרב דון יצחק ארדוטיל, דברי חכמים, נ ). ואז מחשבותי הרהיבוני ללכת לארץ איטליא ללמוד חכמת הרפואה (טוביה כץ, הקד' מעשה טוביה). דבריו אלה המה הרהיבוני והלהבוני לדבר על אדות מלמדי זמנינו ( הקד' המעתיק ספר זכר רב, שקלוב תקנ"ח). קויתי לשמוע מפי נבוני עמינו המשכילים על דבר משפט פעלי למען אדע אם ירצוני וירהבוני לכלות את אשר החילותי (ר"ש בלוך, שבילי עולם, הקד', 9). ובעטרות תעודותם עטרוני והרהיבוני לבצע את מעשי גם בהודעת תכונות שאר חלקי תבל (שם שם, 11). אז הרהבתיני בנפשי עוז לעשות חיל וללכת בגדולות ובנפלאות ממני ותרוממיני מרום (מפו, אהבת ציון כא, 156). הלא אם בעיניך תלבביני ובנעימות אמריך תרהיביני בנפשי עוז אמיץ לבי אני בגבורים (שם כה, 185). דברי ההלך הרהיבו מאד את תשוקת הכפרי וישם אל לבו ללכת עמו תרצתה (ריב"ל, תעודה בישראל, הקד'). — ואמר הפיטן: ומאז מכאוב כדעתה הבלגת והרהבת ולהעלות תעל ולתאל תאבת (ר"א קליר, ערב אשר עלה, קרוב' ב פסח). — ואמר המשורר: בוא שכלי בוא  נא להרהיבני, תשכח ימיני אם בגיל תנחני (יוסף פינסו, אסירי התקוה א, יו.). כי לא אז רפאות היא כי אם מחלה כמוה כי עוד תרהיבני אז ועזוזה עוד תרב (אד"ם הכהן, אמת ואמונה מחזה ח, 123). וכמו מעוגביה כלת חן כי תסתר ולהרהיב אהב תתחמק (שם שם, 130). — °הִרְהִיב אדם עֹז בנפשו, במשמ' מצא את לבו, העז לעשות דבר5, wagen; oser; to dare ואמר המשורר: בצאתו למזבח יעטה מעיל חן בנפשו עז ירהב, בשבע חטאות יחטא קדש יי' אשר אהב (ראב"ע, אזכירה סדר, איגר 233). אי לזאת הרהבתי עז בנפשי לבא אליך היום (יל"ג, אגרת לריב"ל, באר יצחק, 180). — והרהיבה הנפש, היד וכדו': גם לחפוץ את זאת נפשי לא הרהיבה הוא, סוד אלוה, שירי יל"ג א, 80). אך טרם לגעת ידו הרהיבה עוד רוח נעלמה אתה השיבה (שם שם, 81).

 — הָפע', °הָרְהַב, —  שהרהיבו והגדילו אותו, ואמר הפיטן: יקר חסדך עלי יורהב יען קולי להאזין באהב (שלמה הבבלי, אין מי יקרא, סליח' יום א). — ואמר המשורר: והאשה טובת מראה מאד בבנות יפיפה, הרהב לב המלך ואש התאוה נשקה (שלום הכהן, ניר דוד, 287). 

 — הִתפ', °הִתְרַהֵב, —  כמו קל, התרברב והתגדל, ואמר המשורר: ורחף עלי מוסר כמו נשר עלי בניו, מאס כל שיר ושפלותו והתרהב  בעליוניו (רשב"ג, קחה השיר, דוקס ס).