ש"ז, רָהַב, מ"ר רְהָבִים, — דמות אלהית, אֵלַת הים בצורת תנין, שהאל הבורא נצח אותה1: עורי עורי לבשי עז זרוע יי' וכו' הלוא את היא המחצבת רַהַב מחוללת תנין (ישע' נא ט). אתה דכאת כחלל רָהַב בזרוע עזך פזרת איביך (תהל' פט יא). אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רַהַב2 (איו, ט יג). בכחו רגע הים ובתובנתו מחץ רָהַב (שם כו יב). — ובתמונה, רַהַב התנין הגדול בכנוי לארץ מצרים ולמלכה: אזכיר רַהַב3 ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם כוש (תהל' פז ד). — ומ"ר רְהָבִים4, במשמ' דמויות אלהיות: אשרי הגבר אשר שם יי' מבטחו ולא פנה אל רְהָבִים ושטי כזב (שם מ ה). — ובתומ: שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכול לעמוד בריחו (ר' יצחק, ב"ב עד.;  ומעין זה מד"ר במד' יח ותנחו' חקת א). — ובסהמ"א גם בהשאלה לים וכתרגום של אֵל הים היוני־רומי, Poseidon, Neptun: רהב [שר] של ים הוא וכל חילו, הכה אותם והשליכם הקב"ה במצולות ים ומהם הים הסריח (מדרש ויושע, תהומות יכסיומו, ביהמ"ד ילינק א, 46). בשעה שבקש הקב"ה לקרוע את הים לפני ישראל כדי שיטבעו מצרים פתח רהב שר של ים בזכות שלום של מצרים ואמר לפניו וכו' באותה שעה הרים הקב"ה את ידו והכה את רהב שר של ים הכאה אחת הוא וכל חילו והרגם (שם שם, 47). והנסיון יורה כמה אנשים בעלי דעת רחבה ושכל מאמינים ברהבים הורגלו בהם מנעוריהם (כי"ש ריגיו בפרוש לס' בחינת הדת). — ואמר הפיטן: בארצם עברת בכוריהם פגרת רהביהם שברת ראשית אונם הדברת (ר"א קליר, בעשר מכות, סלוק ב פסח). גל לאילת אהב, לבוא אל רהב, להדעיך יקוד להב מגזי רהב5 (הוא, תמימים כרשו ארץ, קרוב' פורים). קדושיו להב, קורא מי רהב, קרוב לקוראיו באהב (מלך עליון, מוס' א ר"ה). טכס חול לרהבים טרוד אותם ברביבים (אמתי, אשיחה, יוצ' שבת ד אחה"פ). מקיני וקנזי וקדמוני וקהליהם, מרעמא וראומה ורומא ורהביהם (רסע"ג, מארוד וארפד, הושנעא, סדור רסע"ג, רמב). הודו לזכר קדשו מוחץ רהבים, כעל זאת דצו ושבחו אהובים (שלמה הבבלי, אחשבה לדעת, זולת שבת בראשית). עורי המחצבת רהב לגזים5, באתי והושת לי דרך בעזים (משלם בר קלונימוס, גן נעול, אופן ב פסח). ויחזק רהב על שר אוינים וישליכהו ארצה וירמסו בעזרת דר אופנים (משה בר קלונימוס, גבורותיך, סלוק ח פסח). זעוכים רמוסים ונסחבים, חשוכים וכפשתה כבים, טבועים בגלי רהבים, ימתקו למו רגבים (שמעון בר יצחק, אלופי אדומים, סדר ז פסח). יום אשר בו יד בכל ורהב בהיכל השיק להב (ראב"ע, אוי כי לבי, איגר 172). ימינך רהב מחצבת הרץ גלגלת במקבת (יצחק בר' שלום, אין כמוך באלמים, זולת שבת א אחה"פ). אתה מושל בהם לדכאות כחלל רהביהם, יהמו יחמרו מימיהם, השבחת שאון גליהם (אגורה באהלך, יוצ' שבת ה' אחה"פ). — ואמר המשורר: עזבי הבל עולם ולא על רהביו תתאבלי (רשב"ג, נפשי דעי, זקש ג, עמ' ה). היא (האשה) חוצבת רהב חוללת התנים ומקרקרת קירות הורסת בנינים (עמנו', מחב' א, 13). ואמרי לצביות ויוני גיאיות, ידי רחמניות התחצובנה רהב (הוא, מחב' ז, 53). חיש נשמע קול סופה נראה אור להב, אחריו ירעם קול שר הים רהב, עלי בתי עלי אל אור השמש (יל"ג, הדולה פנינים מן הים, משלי יהודה ד ב, שירי יל"ג ב, 153). לא זכרתם אחריתכם לא חשתם עתידת, לא בקשתם דבר לא פניתם אל רהבים בימי עדן ההם ובמשכן ידידת (הוא, שומרת יבם, שם ד, 46). — °ושר של מצרים: בא רהב שרו של מצרים ושל ים, אמר קב"ה למשה הרם ונטה ידך וכו' (זהר, תוספות לס' שמות, רעב:).