פ"ע, תִּרְהוּ, —  ירא, פחד, fürchten; avoir peur; to fear: אל תפחדו ואל תִּרְהוּ1 הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי (ישע' מד ח). —  ובסהמ"א: אין צריך לבאר הענין הזה יותר מפני שאנו חייבין לרהות ולירא ולהזהיר ממנו (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד י). לא יפחדו מצרה ולא ירהו מעברה (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, עמ' 143). וכראותו שליח המלך גדל כאבו ופחד ורהה לבבו ויבא לפני המלך (ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 28). אמר תחכמוני המופלא, אני טרם אכלה לדבר אל לבי ורעיוני רוהים ואראה מראות אלהים (מנחת יהודה שונא הנשים, טעם זקנים, ב:). לא יפחדו מהעונש האלהי ולא ירהו ואחרי האל ואחרי חסדיו לא ינהו (עמנו', מחב' כח, 228). וקצתם פוחדים ורוהים (ר"ז אלצ'אהרי,  ספר המוסר מחב' כא, כ"י תימנ'). — ואמר הפיטן: משמעך רהו אנשים ויתמהו (רי"צ גיאת, משמעך, סדר רע"ג ב, 55)). אקום להודות לך בלב חרד ומורשׁיו רוהים (רמב"ע, אקום להודות, שם שם, 42).  מושכי עול עונים מסבול להו שופכים בתחנונים נפשים רהו (הוא, מושכי עול, שם שם, 56). נפשי בעד כלם תהים ורעיוני רוהים (הוא, אערוך מדברי דתי, רשות לעבודה, מוס' יוה"כ, ספרד). יהירים פחדו וּרְהוּ מגדלו (הוא, אזרח, שעה"ש 82). ולהחיות רוח שפלים אשר פני אל רֹהים (ר"י הלוי, לך אדר, דיואן ג, 193). נורא ונשגב משמי גבוהים, הכל ממך פוחדים ורוהים (ראב"ע, הלל תמלל, איגר 60). נחץ להוריד גבהים ותרים שפלים ורֹהים (יוסף אבן מהאג'ר, אדון כל מעשיו, שעה"ש 128). אלהי האלהים שעה שועת כמהים אשר מרוב עונם יראים הם ורוהים (אשר לו כל תפלה, סליח' נעילה, סדור ארם צובה, תריח:). מעי הומים לו ורוהים (על משה ארגז ואהים, פיוט לש"ת, שם, תרעא:). —  ואמר המשורר: בחכמה לא זוהה ומהאל רוהה (דונש, לרב לו, אלוני, צ). הלא תרהו ואם לא תעריצו רב עליליה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה, ברודי, 11). וממי את בעולם אל, עניתים, אני מעם לאל פוחדים ורוהים (הוא, ואמרו, בן משלי שפו, ששון, קסד). ירהו ויחרדו לשמע מקצות ארץ מגוריהם אשר בה גרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי, 20). והודו התמהים הכי הוא האלהים ומקצפו רֹהים ארצות ושכניהם (רמב"ע, תחלת מאמרים, ברודי, נג). ואל תרהה לעינים כיונים אשר שכרו אבל מיין חמסים (הוא, הריח מר, שם, קס). יתלחשו אנשים בהגידה הכי רהו להרים קול וגם ירעו (הוא, נטפי דמעות, שם, קסו). שדי מאד רמתי וגבורים מפחדך ירהו ויחוגו (ר"י חריזי(?), הענק, ס' זכרון להרכבי). ופניו שממים כדמות מצבת קבר וקרביו מפחד ירהו ינועו (יל"ג, אהבת דוד ומיכל ח, עמ' 74). — ואמר המליץ: מלבד אשר יחרדו כצפור מאימות הים וכו' יפחדו וירהו גם מאנשי איראפא (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, ז.). לקול רעמים בגלגל לא יחילו ומעברת ברקים יאירו תבל לא ירהו (שם ג, כז:).

— נִפע', °נִרְהָה, —  נתירא, ואמר הפיטן: גוזרים ים גליו לבל יהו זוהים, דק וחלד מאימתו נרהים  (משה בר' קלונימוס, אלה על כל אלהים, סדר אחרון של פסח).

— הפע', °הִרְהָה, הִרְהִי, — הִרְהָה את פלוני, הפחידו והרגיזו, ואמר הפיטן: ידו יסודים הרהי2 וימינו טפחה שמים (נחמיה בן שלמה, אם ימלאו, תפלת גשם, ידיעות מכון שוקן ד, רז). ראית צרי למחתה לכל נוהיהם שבט רודיהם מוראיהם ומרהיהם (רסע"ג, אתה הסעתה, סדור רסע"ג, תיז).